רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה -אזרחי

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.6.2009, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטות ראש ההוצאה לפועל בחדרה מיום 10.2.2008 ומיום 14.2.2008.

כנגד המבקש מתנהלים מספר תיקים בלשכת ההוצאה לפועל. ביום 15.3.2007 דחה ראש ההוצאה לפועל בחדרה (ש' רומי) את בקשת המבקש לאיחוד התיקים הפתוחים כנגדו ולהכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים, ואת בקשתו לחייבו בתשלום חודשי של 100 ש"ח. ראש ההוצאה לפועל ציין בהחלטתו כי כנגד המבקש מתנהלים תשעה תיקי הוצאה לפועל בהם חוב כולל של כשניים וחצי מיליון ש"ח, כאשר מבקשתו עולה שהוצאותיו גדולות מהכנסותיו ב-500 ש"ח ולפיכך אין כל בסיס לטענתו כי יוכל לשלם אף סכום של 100 ש"ח מדי חודש, כאשר ממילא גם סכום זה לא יהיה בו כדי להביא לתשלום החוב בזמן סביר. כן ציין ראש ההוצאה לפועל כי המבקש לא מילא אחר צו תשלומים שניתן לו ביום 16.2.2005.

על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 15.3.2007 ערער המבקש לבית המשפט המחוזי חיפה (בר"ע 1763/07). בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן ) קיבל את הערעור, בעמדו על כך שמשנדחתה בקשתו של המבקש להכריז עליו כפושט רגל במסגרת הליכים אחרים, אין כל אפשרות לגבות ממנו את החוב אלא באמצעות ההוצאה לפועל. לפיכך הורה בית המשפט לראש ההוצאה לפועל לדון בבקשה לגופה.

ביום 10.2.2008 קיבל ראש ההוצאה לפועל את הבקשה, הכריז על המבקש כחייב מוגבל באמצעים והורה על איחוד תיקיו. בהתאם הורה ראש ההוצאה לפועל כי המבקש ישלם את חובו בתשלומים חודשיים על סך 2,500 ש"ח.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (רצ"פ 3163/08), בטענו כנגד גובה התשלומים.

ביום 7.6.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ת' שרון נתנאל ) את הערעור, בקבעו כי אין מקום להתערב בהחלטת ראש ההוצאה לפועל, אשר ניתנה לאחר חקירת יכולת מקיפה.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה שב המבקש וטוען כנגד גובה צו החיוב בתשלומים, בטענו כנגד המסקנות אותן הסיק ראש ההוצאה לפועל, כתוצאה מחקירת היכולת.

אחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבים.

עניינו של המבקש נדון כבר בשתי ערכאות. הלכה היא כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת היא למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, חרף טענותיו של המבקש, אין עניינה של הבקשה אלא בשאלת יישומן של הלכות קיימות בעניינה הפרטני. מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. טענות המבקש מופנות רובן ככולן כנגד קביעותיו העובדתיות של ראש ההוצאה לפועל לעניין גובה צו החיוב בתשלומים. גובה צו החיוב בתשלומים נקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל אחר חקירת יכולת שנערכה למבקש בהתחשב בנתונים שהונחו לפתחו. ככלל אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטותיו של ראש ההוצאה לפועל לעניין זה, אלא במקרים נדירים (וראו דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והליכות , מהדורה שישית, בעמ' 325-326). עניינו של המבקש אינו נכנסים לגדרים אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בקביעות אלו של ראש ההוצאה לפועל, המצויות בתחום מומחיותו, ולפיכך אין כל מקום להתערב בהחלטה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.