החלטהעליוןבית המשפט העליון2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 721/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. מפעלי דגן בלוקים וחומרי חציבה בע"מ

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הורה לתשובה לבקשהבקשת רשות ערעור או בקשה אזרחית הנדונה בבית המשפט העליון - החלטה לעניין הגשת תשובה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון הורה למשיב להגיש תשובה לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום המצאת ההחלטה, במקביל לבית המשפט ולמבקש. נקבע כי בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יפעל לפי תקנה 410, ומתבקשת התייחסות לשאלה אם דברי התגובה ייחשבו סיכומים בכתב. היעדר תגובה במועד ייחשב כאי-התייצבות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הבקשה מצריכה תשובה מהמשיב ומהו המועד להגשתה?
  2. 2.האם ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב במקרה של פעולה לפי תקנה 410?

מילות מפתח

  • תקנה 406(ב)
  • תקנה 410
  • סיכומים בכתב
  • אי-התייצבות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בירושלים

רע"א

721/99

בפני:

כבוד השופטת ד' ביניש

המבקש

:

בנק

לאומי לישראל בע"מ

נגד

המשיב

:

מפעלי

דגן בלוקים וחומרי חציבה בע"מ

בקשת רשות

ערעור על פסק דין בית המשפט

המחוזי

בירושלים מיום 28.12.98 בע"א

4172/98

שניתן על ידי כבוד השופטים:

צ'

סגל, מ' שידלובסקי-אור, מ' גל

החלטה

1.הבקשה מצריכה תשובה.

2.המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו.

3.על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

4.התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש.

5.בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב.

היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה.

היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך.

ניתן היום, כ"ב באדר התשנ"ט (10.3.99).

ש

ו פ ט ת

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

99007210.

N01

חכ/

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עא 4172/98