פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7219/10
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשים:
1. שמעון טרבלסי
2. שרה טרבלסי
נ ג ד
המשיבה:
עיריית צפת
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת בע"א 31/10 שניתן על ידי כב' השופט ש' אטרש ביום 11.7.2010
בשם המבקשים:
בעצמם
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ש' אטרש ) בע"א 31/10 שניתן ביום 11.7.2010, במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בצפת (השופט ע' טאהא ) בת"א 1472/02 שניתן ביום 3.1.2010.
עובדות והליכים קודמים
1.
בשנת 2002 הגישה המשיבה נגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 97,328 ש"ח לתשלום ארנונה בגין נכס שבבעלותם המצוי בתחום שיפוטה של המשיבה (להלן: הנכס ). בבקשתם למתן רשות להתגונן טענו המבקשים להתיישנות חלק מן החוב, ובתגובה הסכימה המשיבה להעמיד את סכום החוב על 43,994 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה, וזאת בגין חוב ארנונה בתקופת שבע השנים שקדמו להגשת התביעה. לאחר שמיעת טענות הצדדים ולאחר שהוצגו לפניו ראיות, קיבל בית משפט השלום (השופט מ' נדל ) ביום 30.1.2006 את תביעת המשיבה וחייב את המבקשים לשלם לה את מלוא סכום התביעה. המבקשים ערערו על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום בהסכמת הצדדים והורה על החזרת התיק לבית משפט השלום לדיון מחדש. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן ביום 18.10.2006 נקבע כי:
"על בית משפט קמא יהיה לברר, בין היתר, את הנתונים העולים מהמסמך אשר נערך על ידי מר קדוש מטעם המשיבה ועל פיו פוצל לכאורה הנכס ברישומי העירייה בין מספר מחזיקים שונים. בזיקה למסמך זה ולתקופת החזקתם של המחזיקים השונים, יהיה על בית המשפט לבדוק אם עדיין קיימת יתרה לחובת המערערים (המבקשים – י.ד.) ואם כן מה שיעורה".
בעקבות זאת, הוחזר התיק לבית משפט השלום, אשר הורה בהחלטתו מיום 10.12.2008 (השופט ח' סבאג' ) כי תיערך בדיקה אשר במסגרתה ייבחן מהו החיוב שהיה מוטל על הנכס אלמלא היה מושכר או מחולק, ואשר יפורטו בה הסכומים ששולמו על ידי כל גורם בפועל. בשלב מאוחר יותר הועבר התיק לשופט ע' טאהא , לפניו העידו המערער ומר קדוש, עובד בחברה המספקת שירותי גבייה למשיבה אשר ערך את הבדיקה האמורה לעיל שהוגשה כראייה לבית המשפט. בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיבה במלואה ובפסק הדין שניתן ביום 3.1.2010 נקבע כי על סמך עדותו של מר קדוש והמסמכים שהוצגו מטעם המשיבה מדובר בחוב ארנונה מוכח. עוד נקבע כי המבקשים לא הציגו ראייה כלשהי המעידה על תשלום חוב הארנונה בגין השנים 2002-1996. כמו כן, בית משפט השלום קבע כי המסמכים שצורפו על ידי המבקשים התייחסו לחובם של בנם ושל בת זוגו החל משנת 2006, ועל כן אינם רלוונטיים להליך ואין בהם כדי להשליך על חובם של המבקשים בגין שנים קודמות.
2.
המבקשים ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי (השופט ש' אטרש ). במסגרת הערעור הלינו המבקשים על הקביעות העובדתיות של בית משפט השלום ועל מסקנותיו, טענו כי הן אינן מתיישבות עם חומר הראיות שהוצג לפניו וכן כי בית המשפט התעלם מממצאים ומהחלטות קודמות שניתנו במסגרת התיק. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן ביום 11.7.2010 נקבע כי במקרה דנן לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בפסק דינו של בית משפט השלום. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות, וזאת מהטעמים הבאים: לפי ההלכה מחזיק החייב בארנונה הוא מי שהינו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, כאשר במקרה דנן הוכח כי המבקשים הם בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס, למעט בתקופות בהן החזיקו בנכס שוכרים או בנם של המבקשים; בפסק הדין של בית משפט השלום נסקרה בהרחבה השתלשלות ההליכים שהתנהלו בתיק במשך שבע שנים ומשכך יש לדחות את טענת המבקשים לפיה התעלם בית משפט השלום מהחלטות ומהליכים קודמים שהתקיימו בתיק; בפסק הדין פורטה המסכת העובדתית עליה נסמך בית משפט השלום וקביעותיו מבוססות היטב על חומר הראיות שהוצג לפניו. נוכח האמור לעיל דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם של המבקשים.
3.
יצויין, כי ביום 31.10.2010 הוגשה על ידי בנם של המבקשים ובת זוגו בקשה לצרפם כצד לבקשת רשות הערעור.
מכאן הבקשה שלפניי.
טיעוני המבקשים
4.
לטענת המבקשים, החלטת השופט סבאג'
מיום 10.12.2008 ניתנה על רקע הסכמת הצדדים כי תיערך בדיקה על ידי מר בכר, מנהל החברה שמספקת שירותי גבייה עבור המשיבה. לטענתם, החלטה זו הינה למעשה כפסק דין סופי, אשר קבעה את הדרך הראויה לסיום המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים ואין לסטות ממנה. המבקשים טוענים כי השופט טאהא , אליו הועבר התיק בשלב מאוחר יותר, לא כיבד את ההחלטה האמורה ולא פעל בהתאם למוסכם בה, ובכך חרג מסמכותו. כמו כן, מלינים המבקשים על כך שהשופט טאהא סירב לבקשתם לדחות את הדיון שנערך לפניו עקב מחלת בנם, אשר סייע להם בהליך המשפטי בהיותם לא מיוצגים, ואף דחה את בקשת המשיבה לדחות את הדיון על מנת לאפשר לה למלא אחר ההחלטה אמורה. לטענתם, בהחלטתו נקבע כי "הצדדים מתבקשים לסיים את המשא ומתן עד מועד הישיבה", אשר נקבעה ליומיים בלבד ממתן החלטה זו.
5.
בנוסף, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר העניק משקל יתר לפסק דינו של השופט נדל וקבע כי הוא התקבל לאחר שהובאו לפניו ראיות. עוד לטענתם, שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי המסמכים שהציגו לפניו מתייחסים לחובם של בנם ועל כן אינם רלוונטיים. כמו כן, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעותיו מאחר שהנכס מעולם לא היה בבעלותם.
דיון והכרעה
6.
תחילה אציין כי דין הבקשה לצירוף בנם של המבקשים ובת זוגו כצד להליך להידחות. זאת, מאחר והם לא היו צד להליכים שהתנהלו בערכאות דלמטה ומאחר שאין בצירופם כדי להשפיע על השאלה האם יש ליתן רשות ערעור במקרה שלפניי.
7.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים הישירים למחלוקת [רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. בבקשה שלפניי לא מתעוררת שאלה מעין זו ואף המבקשים בעצמם אינם טוענים כי המקרה דנן נופל לגדר המקרים החריגים בהם יש ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי. זאת ועוד, בנסיבות המקרה המחלוקת בין הצדדים נדונה כאמור כבר פעמיים בבית משפט השלום ופעמיים בבית המשפט המחוזי, אשר דחה שני ערעורים שונים שנסבו על חוב הארנונה אשר הוגשו על ידי המבקשים.
8.
למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ברור ומפורט וסבורני כי לא נפל כל פגם בהנמקתו. כך למשל, בית המשפט המחוזי קבע כי אין להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום מהטעמים הבאים:
"בית משפט קמא התחקה בפירוט אחר האירועים והנתונים נשוא התביעה תוך שזירתם בגרסאות הצדדים וניתוח העדויות והראיות שהוצגו בפניו. בית משפט קמא ביסס את מסקנותיו על מסמכים שונים שהוצגו בפניו ועל הערכת מהימנותן של גרסאות הצדדים" (עמוד 4 לפסק הדין).
ואכן, מעיון בפסק הדין של בית משפט השלום עולה כי קביעותיו התבססו על תשתית עובדתית מוצקה שעיקרה דו"ח הבדיקה המפורט שהגיש מר קדוש. כמו כן, בתי המשפט דלמטה פירטו בפסקי הדין את הנתונים הרלוונטיים למחלוקת באשר לגודל הנכס, ייעודו, המחזיקים השונים בחלקיו לאורך השנים ותשלומי הארנונה ששולמו בפועל על ידי כל גורם. בנוסף, כפי שנקבע, המבקשים לא הוכיחו את טענותיהם כי חוב הארנונה שולם ואף התגלתה סתירה מהותית בין תצהיר המבקש לבין גרסתו בחקירה הנגדית באשר לבעלות בנכס. זאת ועוד, אין לקבל את טענת המבקשים כי השופט טאהא פעל תוך חריגה מסמכות ולא כיבד את החלטת השופט סבאג' , וזאת מהטעמים הבאים: ראשית , אין לראות במתווה שקבע השופט סבאג' ובהסכמות הצדדים לפניו כפסק דין סופי וחלוט כטענת המבקשים, מאחר שבשלב האמור לא הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לסיום המחלוקת, אלא רק נקבע כי תיערך בדיקה כפי שהורה בית המשפט המחוזי. שנית , כלל לא נראה כי השופט טאהא סטה ממתווה זה. שלישית , אין כל פסול בהחלטתו של השופט טאהא למנות את מר קדוש כעורך הבדיקה, נוכח העובדה שמר בכר פוטר מניהול חברת הגבייה. ורביעית , גם ברצונו של השופט טאהא
לסיים את המחלוקת בין הצדדים בהקדם אין משום חריגה מסמכות, ומסור לו שיקול הדעת בקביעת מועדי הדיון ובהכרעה בבקשות לדחייתם.
9.
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ח בטבת התשע"א
(4.1.2011).
ש ו פ ט