רע"א 7228/02 סלימן (בן סלמאן ) אבו גלידמן נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס, חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, תקיפה, מעשים מגונים ושימוש בסם מסוכן. לפי הנטען, את ארבע העבירות הראשונות ביצע העורר כלפי תושבת ארצות הברית, שבמהלך טיול שערכה בגפה בסביבת קיבוץ שדה בוקר, עצרה את מכוניתה לחניית לילה ליד "חניון הרועה". העורר לא הכחיש בחקירתו שהתלווה אל המתלוננת במכוניתה וקיים עימה יחסי מין, אלא שלטענתו נעשה הדבר בהסכמתה המלאה. עם הגשת כתב האישום ביקשה המאשימה מבית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו. בדיון לפני השופט המלומד טען סניגורו של העורר כי להאשמת שולחו בעבירת אינוס ובעבירות הנילוות אין תשתית ראייתית לכאורית. לנוכח טענה זו בדק השופט המלומד את חומר הראיות המצוי בידי המאשימה ומסקנתו הייתה כי הראיות מבססות לכאורה את אשמתו של העורר, ומכאן שקמה בעניינו גם עילת מעצר. ומשנוכח השופט, כי בנסיבות המקרה אין מקום להסתפק בחלופת מעצר, נעתר לבקשת המאשימה והורה על מעצרו של העורר.

בעררו על החלטה זו חזר הסניגור והשיג לפניי על צדקת הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה. נטלתי, אפוא, מידי בא-כוח המשיבה את הראיות ועיינתי בהן ומסקנתי היא כי הראיות מבססות לכאורה היטב את הגירסה העובדתית שעל יסודה הועמד העורר לדין. גם את טענתו החלופית של הסניגור, כי בנסיבות העניין היה על בית המשפט המחוזי להסתפק בחלופת מעצר, אין בידי לקבל. המדובר במי שניצל את בדידותה וחולשתה של אישה שנתקל בה במקום נידח בשעת בוקר מוקדמת, כדי לכפות עליה באמצעי הפחדה קיום יחסי מין עמו. מסוכנותו הרבה נלמדת ממהות העבירות ונסיבות ביצוען, ובדין קבע השופט המלומד כי במקרהו לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

הערר נדחה.