רע"א 723/07 "חלמיש" חברה ממשלתית - עירונית לדיור לשיקום ולתחדש נ. מיכל א

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבר"ע 2930/06, מיום 24.12.06, לפיה הורה בית המשפט שלערעור כי פינוי הדירה (להלן: הדירה ) בה שהתה המשיבה שלא כדין, יעוכב עד ליום 1.3.07.

המשיבה מתגוררת בדירה, אשר המבקשת הינה בעלת זכויות החכירה בה. הדירה הושכרה ביום 17.10.85 לאדם בשם גולדשטיין, אשר אושפז ככל הנראה בשנת 1989 ולא שב להתגורר בדירה. בן זוגה לשעבר של המשיבה פלש לדירה ותפס חזקה בה, שלא כדין וללא הסכמתה של המבקשת.

בתאריך 29.11.01 ניתן פסק-דין לסילוק ידו של בן הזוג מהדירה. בעקבות בקשת בן הזוג לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו, נכרת הסכם בין הצדדים, לפיו נמחקה בהסכמה הבקשה לביטול פסק הדין לפינוי, והותר לו להישאר בדירה עד ליום 1.9.03, וביום זה התחייב הוא לפנות את הדירה ללא כל דחייה נוספת.

לימים, התגרשו המשיבה ובן זוגה, אשר עימו בלבד נכרת הסכם הפשרה. לאחר שהוא עזב את הדירה, נשארה המשיבה להתגורר בה ביחד עם שני ילדיה. עתה עתרה המשיבה לבית-משפט קמא בתביעה כי יתן סעד הצהרתי ובו ייקבע כי פסק הדין שניתן בהסכמה אינו חל עליה, משום שהיא איננה צד להסכם. תובענת המשיבה נדחתה, ובלשכת ההוצאה לפועל ניתנו למשיבה מספר ארכות למציאת דיור חלופי. ואולם בכל הארכות שניתנו לה – היא לא עמדה.

ביום 7.11.06 הורתה ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב (כבוד הרשמת מ' דהן ), כי על המחזיקים בדירה למסור אותה לידי המבקשת וזאת לא יאוחר מיום 27.12.06.

על צו הפינוי שהוצא, הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן ) דחה את בקשת רשות הערעור בקובעו, כי לא מצא כל עילה מן הדין ליתן רשות ערעור. ואולם, בית המשפט המחוזי הוסיף כי לפנים משורת הדין ועל מנת ליתן למשיבה הזדמנות נוספת להתארגן בדיור חלופי, הוא קבע כי צו הפינוי לא יבוצע לפני יום 1.3.07.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה יוצאת המבקשת חוצץ כנגד

החלטת בית המשפט המחוזי לנהוג לפנים משורת הדין, וזאת מבלי שהמשיבה לא העלתה כל טיעון משפטי. לטענת באי כוח המבקשת "בחינה מהותית של החלטת בית המשפט הנכבד מורה, כי אף שלא העלתה המשיבה כל טיעון משפטי המצדיק מתן רשות ערעור, קיבל בית המשפט קמא את הבקשה, נתן רשות ערעור והורה על עיכוב ביצוע פינוי המשיבה.. וכל זאת מבלי לשמוע את תגובת המבקשת".

במענה לבקשת רשות הערעור, טען בא-כוחה של המשיבה כי לא היה מקום לבקשת רשות הערעור וזאת מכיוון שבית המשפט המחוזי קיבל את טענות המבקשת ודחה את בקשת רשות הערעור. ההחלטה לדחות את מועד הפינוי ולאפשר למשיבה להמשיך להתגורר בדירה במשך תקופה קצרה נוספת ניתנה לפנים משורת הדין, ובשל היות המשיבה אישה גרושה ואם לשני ילדים. זאת ועוד, בהחלטתו נתן בית המשפט דעתו לעובדה שהתיק של המשיבה הובא לדיון שוב בפני ועדת חריגים של משרד השיכון לאחר יום ה-14.2.07, ומכאן שנוצר סיכוי כי תינתן לה זכות מחודשת להתגורר בדירה.

בפתח הדברים אעיר כי מבחינה מעשית אין כל השלכה להחלטה במקרה דנא על מצבה של המבקשת, שכן פינויה של המשיבה מן הדירה בוצע כבר ביום 19.4.07, אף על-פי כן ולאור האמור בהודעת באי-כוח המבקשת מיום 6.6.07, אני מוצא לנכון לדון בבקשת רשות הערעור ולדחותה.

עניינה של המבקשת כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקשת לא העלתה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: הלכת חניון חיפה ).

דין הבקשה להידחות אף לגופו של ענין. בניגוד לאמור בבקשה, בית המשפט המחוזי לא קיבל את בקשת רשות הערעור, אלא דחה אותה משום שלא מצא לה כל צידוק שבדין. יחד עם זאת, בית המשפט שלערעור נהג עם המשיבה לפנים משורת הדין והורה כי הפינוי יעוכב עד ליום 1.3.07, זאת לאור מצבה האישי של המשיבה ועל מנת להעניק לה ארכה נוספת למציאת דיור חלופי בטרם היא וילדיה יוותרו ללא קורת גג להיות תחתה. לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להתערבות בהחלטה מן הסוג האמור, ודאי שלא במסגרת ערעור שני.