רע"א 7252/20 שמשון עובדיה נ. שמעון ווקנין

1.

המבקשים (להלן גם: הדיירים ) הזמינו מהמשיב, קבלן בניין (להלן גם: הקבלן ), עבודות בנייה ושיפוץ בביתם (להלן: העבודות ). הצדדים הסכימו ביניהם על מחיר לביצוע העבודות בסך 332,750 ש"ח, בהסתמך על כתב כמויות שהוצג לקבלן (להלן: המחיר המוסכם ). לאחר השלמת העבודות הגיש הקבלן תביעה כספית נגד הדיירים, בטענה שלא שילמו לו את מלוא המחיר המוסכם, וכי לא קיבל תמורה בגין עבודות נוספות שביצע לבקשת הדיירים, שלא נכללו בהסכמה הראשונית בין הצדדים (להלן: העבודות הנוספות ). הדיירים מצדם הגישו תביעה שכנגד, במסגרתה תבעו מהקבלן כספים בגין עבודות שלא בוצעו לטענתם וליקויים בעבודות שביצע (להלן: הליקויים ), וכן פיצויים בגין איחור במועד סיום העבודות ונזקים לא ממוניים. ביום 20.9.2015 מינה בית משפט השלום – בהסכמת הצדדים – מומחה מטעם בית המשפט לבירור מחירן של העבודות הנוספות והעלויות של הליקויים (להלן: המומחה ). בפסק דין מיום 28.8.2019 קבע בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט הבכיר ז' ימיני ) כי טענות המבקשים והמשיב מתקבלות בחלקן. אשר למחיר המוסכם נפסק כי גרסת הקבלן עדיפה, ובכלל זאת כי לא ניתנה על ידו הנחה למחיר זה וכי הוא לא כלל מע"מ. לאחר שנדחו טענות הדיירים בדבר תשלומים נוספים ששולמו לקבלן על חשבון המחיר המוסכם נקבע כי על הדיירים לשלם לקבלן את היתרה שלא שולמה על ידם. בכל הנוגע לעבודות הנוספות ולליקויים הנטענים, בית המשפט סקר כל אחד מהנדבכים וקבע בעניינו ממצאים פרטניים, בהינתן התשתית הראייתית בתיק, חוות דעת המומחה וההבהרות שמסר (ובחלק מהמקרים נמצא לדחות את עמדת המומחה – במלואה או בחלקה). עוד נדחתה טענת הדיירים לאחריות הקבלן לנזקים שנבעו מאיחור בסיום העבודות. לאחר קיזוז הסכומים שבהם חויב המשיב, הורה בית המשפט כי הדיירים ישלמו למשיב סך של 164,148 ש"ח, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.

2.

המבקשים ערערו על פסק הדין וביום 1.9.2020 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ה' סילש ) את הערעור ברובו. נמצא כי אין להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום בעניין גובה המחיר המוסכם ויתרת התשלום שנותרה לחובת המבקשים; ובעניין האיחור במועד סיום העבודות. לצד זאת, בית המשפט המחוזי מצא, ביחס לחלק מהקביעות לגבי שווי העבודות הנוספות והליקויים, כי יש מקום לשנותן (מנימוקים שפורטו בפסק הדין), והעמיד את הסכום הכולל שעל הדיירים לשלם לקבלן על 106,633 ש"ח (כולל מע"מ), לצד הוצאות משפט שנפסקו לו (בהתחשב בקבלת חלק מהטענות בערעור).

למען שלמות התמונה יוער כי לאחר מתן פסק הדין, בהחלטה מיום 7.9.2020, ביקש בית המשפט את התייחסות הצדדים לאפשרות העברת כספים שהופקדו על ידי הדיירים לידי הקבלן (בגדרי בקשתם לעיכוב ביצוע התשלום שהגישו בהליך הערעור) כחלק מביצוע הוראות פסק הדין. המבקשים הביעו הסכמה עקרונית להוראה כאמור, אולם ביקשו בצד זאת כי בית המשפט יעיין מחדש בפסק הדין משום שלטענתם נפלו בו טעויות אריתמטיות שלאחר תיקונן, המשיב יהיה חייב להשיב להם כספים ששילמו לו. בהחלטה מיום 14.9.2020 קבע בית המשפט כי פסק הדין עומד בעינו וכי אין לדון בטענות אלו של המבקשים באותה מסגרת דיונית. בקשה שהוגשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין מטעם המבקשים, מטענות דומות, נדחתה למחרת.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה טוענים המבקשים כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות אריתמטיות, שצריכות להביא להשבת סך של 20,842 ש"ח אליהם מטעם הקבלן, לצד החזר של החלק היחסי של הפרשי ההצמדה והריבית שבהם נשאו כחלק מביצוע פסק הדין. בצד האמור חוזרים המבקשים על טענותיהם כי המחיר המוסכם כלל גם את רכיב המע"מ. עוד משיגים המבקשים על הוצאות המשפט שבהם חויבו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נוכח קבלת חלק מערעורם.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.