רע"א 7258/02 אבסטדו שלמה נ. דיור לעולה בע"מ

המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה) התקשרו בהסכם למכירת דירתו של המבקש . המשיב 4 (להלן: הבנק) הלווה למשיבה כספים לצורך רכישת הדירה. בגין הלוואה זו, חתם המבקש על התחייבות לרישום משכון זכויות המשיבה בדירה לטובת הבנק, בגידרה הצהיר כי המשיבה זכאית לרישום הדירה על-שמה וכן לחזקה בלעדית, והתחייב כי במידה ותתבטל עסקת המכר, יחזיר לבנק את סכום ההלוואה. כמו כן, נרשמו הערות אזהרה לטובת המשיבה ולטובת הבנק בגין כתב ההתחייבות, ונרשם משכון על זכויותיה של המשיבה בדירה אצל רשם החברות.

משלא עמדה המשיבה בפירעון ההלוואה, החל הבנק לנקוט בהליכים למימוש משכון הזכויות בדירה במסגרת הליכי הוצאה-לפועל, ובאת-כוחו של הבנק מונתה ככונסת נכסים לזכויות המשיבה בדירה, וזאת – לטענת המבקש – ללא ידיעתו ועל-אף שהמשיבה לא שילמה את מלוא התמורה על-פי הסכם המכר. במסגרת ניהול ההליכים בתיק פשיטת הרגל של המשיבה, הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למתן הוראות, בגידרה ביקשה כי בית-המשפט המחוזי יורה על העברת הזכויות בדירה על-שמה.

במסגרת הדיון בבקשה, טען הבנק, כי המבקש לא הגיש הוכחת חוב לנאמן להסדר הנושים של המשיבה, ומכאן שוויתר על חובו, וכי גם אם המשיבה חייבת כספים למבקש, חובה של המשיבה לבנק גובר, וזאת משום שהמבקש חתם על כתב התחייבות לרישום משכון, שבו ציין כי אין מניעה לרישום הנכס על-שמה של המשיבה. כן הוצג אישור מסירה לפיו הומצאה למבקש הבקשה למתן הוראות, שעליה צוין תאריך הדיון. משלא התייצב המבקש לדיון בבקשה, ומשהוצג אישור המסירה, נענה בית-המשפט המחוזי לבקשת המשיבה, והורה על העברת הזכויות בדירה על-שמה.

או אז הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב הליכים ולקיום דיון במעמד שני הצדדים בבקשה למתן הוראות, בגידרה טען כי לא ניתנה לו הזמנה לדיון אלא אך הומצאה לו הבקשה עצמה למתן הוראות. בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב הליכים ולקיום דיון, וזאת לאור תשובת המשיבה.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה טען המבקש, כי לא נכח בדיון, משום שלא קיבל כל הזמנה לדיון; כי החלטת בית-המשפט המחוזי פוגעת משמעותית בזכות קניינית מהותית שלו בדירה; וכי לפיכך יש לתת לו את יומו בבית-המשפט. עוד טען המבקש, כי המשיבה לא שילמה את מלוא התמורה עבור הדירה, כי על-פי הסכם המכר נקבע כי העברת הזכויות תיעשה רק לאחר תשלום מלוא התמורה, וכי לפיכך אין המשיבה זכאית לקבל את הבעלות והחזקה בדירה. לבסוף טען המבקש, כי על-פי כתב ההתחייבות מושכנו לטובת הבנק אך זכויותיה החוזיות של המשיבה בדירה.

מנגד טענה המשיבה, כי החזקה בדירה אינה עוד בידי המבקש, אלא בידי המשיבה וכונסת הנכסים; כי המבקש לא הגיש כל הוכחת חוב לנאמן להסדר הנושים; כי בוצעה מסירה של הבקשה למתן הוראות, ועליה נרשם כי יתקיים דיון בבקשה בתאריך 7.7.02, וכי לפיכך ידע המבקש על מועד הדיון. הבנק טען, כי המבקש חתם בתאריך 16.9.99 על מכתב, אותו צירף הבנק לתשובתו, לפיו המבקש מאשר כי עם תשלום יתרת ההלוואה בסך 46,000 ש"ח, תושלם במלואה התמורה; וכי תשלום יתרה זו בוצע. המשיבה והבנק טענו, כי אף אם מגיעה למבקש יתרת סכום כלשהי, הרי שאין בכך כדי להועיל למבקש, שכן המבקש לא ביטל את ההסכם בינו לבין המשיבה, מועד הביטול חלף, ומכאן שעומדת לו הזכות לקבל כסף על-פי הוכחת חוב שעליו להגיש לנאמן להסדר הנושים.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

המבקש מעלה טענות שונות בנוגע לאי תשלום יתרת התמורה בגין מכירת הדירה, ואילו מנגד טוענים המשיבה והבנק כי התמורה שולמה במלואה. טענות אלו דורשות בירור עובדתי בפני הערכאה הדיונית, אשר דנה בבקשה למתן הוראות שהגישה המשיבה. משכך, ומשלא ניתן למבקש יומו בבית-המשפט, יש לבטל את החלטת בית-המשפט המחוזי ולהחזיר אליו את הדיון בבקשה, למען ישמע את טענות שני הצדדים ויכריע במחלוקת עובדתית זו שנפלה ביניהם.

אשר-על-כן, הערעור מתקבל, במובן זה שהחלטת בית-המשפט המחוזי מבוטלת. הצו הארעי לעיכוב הליכי העברת הזכויות על-שמה של המשיבה, שניתן בהחלטתי מתאריך 27.8.02, יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת במסגרת הדיון בבית-המשפט המחוזי.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.