רע"א 7258/10 מטבחי דקור רהיט 2000 בע"מ נ. גיל טייכמן מערכות עיצוב בע"מ

1.

המבקשת התקשרה בהסכם עם חברת "א. פלג מארגני תערוכות בע"מ" (להלן: פלג) לצורך השתתפות בתערוכה. בהסכם צוין, בין היתר, כי התמורה הנקובה בו כוללת את רכיב התאורה שתופעל על-ידי חברת התאורה "גיל טייכמן מערכות עיצוב תאורה בע"מ (להלן: טייכמן). חרף האמור, נשלחה בהמשך למבקשת הצעת מחיר מטעם טייכמן לביצוע עבודות תאורה בתערוכה ובא-כוחה חתם על הצעת מחיר זו. אין חולק, כי טייכמן ביצעה את עבודות התאורה ולא קיבלה עליהן כל תמורה. בגין כך, הגישה טייכמן נגד המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר. המבקשת הגישה מצידה הודעת צד ג' נגד פלג ונגד אורנה פלג, המנהלת אותה. המחלוקת בין הצדדים לא התמקדה בעצם זכאותה של טייכמן לקבל תמורה עבור שירותיה; אלא בשאלה מי על מי חלה החובה לשלם לה – על המבקשת או שמא על פלג והעומדת בראשה.

2.

בית משפט השלום (כב' השופט י' דלוגין ) דחה את התביעה, לאחר שקבע כי טייכמן לא עמדה בנטל להוכיח כי יש לחייב את המבקשת לשלם לה עבור התאורה שסיפקה. בפסק דינו ניתח בית המשפט את מכלול נסיבות ההתקשרות בין הצדדים ולאחר שעשה כן הגיע למסקנה, כי חתימתו של מנהל המבקשת על הצעת המחיר נעשתה בתום לב ולא מתוך הכרה בחובתה של המבקשת לשלם עבור התאורה. זאת, על רקע ההסכם הקודם שנחתם בין פלג למבקשת שבו נקבע, כאמור, כי התמורה שתשלם המבקשת לפלג תכלול גם את רכיב התאורה (עמ' 6 לפסק הדין). בהמשך נקבע, כי בחומר הראיות שהציגה טייכמן בתמיכה לתביעה היו חוסרים רבים, בעיקר ביחס לסיכומים המוקדמים בינה לבין פלג. בסיכומם של דברים קבע בית המשפט, כי טייכמן לא עמדה בנטל להראות כי יש לחייב את המבקשת לשלם לה עבור התאורה שסופקה ודין התביעה להדחות. משלא הוגשה תביעה נגד פלג, ונוכח כך שהתביעה נגד המבקשת נדחתה – הורה בית המשפט למחוק את הודעת צד ג' שהוגשה בתיק.

3.

ערעור שהגישה טייכמן לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – התקבל. בפסק דינו קבע בית המשפט (כב' השופט י' שנלר ) כי לאחר שהוכח שהמבקשת חתמה על הזמנת העבודה של טייכמן, חלות עליה ההתחייבויות שנכללו במסמך זה ונטל השכנוע כי מדובר במסמך בלתי מחייב מוטלת על כתפיה שלה, ולא על טייכמן. בנטל זה, קבע בית המשפט, המבקשת לא עמדה. בהמשך נקבע, כי בית משפט השלום שגה בכך שכרך את כל המעורבים יחד, על אף שלמעשה, קיימות בנסיבות העניין שתי התקשרויות חוזיות נפרדות: בין פלג והמבקשת, ובין המבקשת לטייכמן. בית המשפט סבר, כי ההתחייבויות שנטלה על עצמה פלג ביחס למבקשת אינן מאיינות את ההתחייבות הישירה שבין המבקשת לטייכמן. יחד עם זאת צוין, כי גם לקביעתו של בית משפט השלום, פלג אכן התחייבה לשאת בתשלום בגין התאורה. בסיכומו של דבר ועל רקע נתונים אלה הורה בית המשפט למבקשת לשלם לטייכמן את הסכום הנתבע עבור עבודות התאורה שביצעה. בד בבד, חייב בית המשפט את פלג לשפות את המבקשת ולשלם לה כל סכום שזו תשלם לטייכמן.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי שגוי משום שבית המשפט לא נתן דעתו לכך שבמועד בו הוכרע הערעור הפכה פלג לחדלת פרעון, ומשכך, היא לא תוכל כלל לשפות את המבקשת בגין חיובה כלפי טייכמן. עוד נטען, כי פסק הדין מעורר שאלה משפטית עקרונית בדבר היקף התערבותה של ערכאת ערעור בממצאי עובדה מובהקים ובדבר האפשרות להפריד בין מערכות היחסים החוזיות בנסיבות המקרה שלפנינו.

5.

דין הבקשה להדחות. הלכה היא, כי רשות ערעור תינתן מקום מעלה הבקשה שאלה משפטית כללית החורגת מגדר עניינו של המבקש הספציפי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפני אינה מעלה שאלה מעין זו. טענתו העיקרית של המבקש היא, כאמור, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם למצבה הפיננסי של פלג, נכון למועד מתן פסק הדין. אלא, שבמחלוקת בין הצדדים צריך היה בית המשפט להכריע בהתאם למערך ההתקשרויות החוזיות שנפרש בפניו

– על הזכויות והחובות העולות ממנו – ולא לפי יכולת הפרעון של מי מן הצדדים להליך שבפניו. במתווה זה פעל בית המשפט קמא, והכרעתו בעניין זה איננה מעוררת כל שאלה כללית המצדיקה דיון בגלגול שלישי. יתר השאלות עליהן מצביעה המבקשת – אף הן אינן מצדיקות היעתרות לבקשת רשות הערעור שלפניי. השאלה אם בענייננו ניתן היה להפריד את החוזה בין פלג והמבקשת מן החוזה בין המבקשת לטייכמן היא שאלה עובדתית קונקרטית שאיננה חורגת מעניינם של הצדדים שלפנינו. בנוסף, להשקפתי, ספק אם שאלת היקף התערבותה של ערכאת ערעור בממצאי עובדה כלל מתעוררת במקרה שלפנינו, משום שבית המשפט המחוזי הדגיש בפסק דינו כי הוא איננו מתערב בממצאים שנקבעו בידי הערכאה הדיונית אלא רק במסקנות העולות מהם. מכל מקום, הכלל הידוע הוא כי ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, אולם לכלל זה קיימים חריגים שאליהם התייחסה הפסיקה בהרחבה. ואין עילה לשוב ולהדרש אליהם במסגרת בקשה לרשות ערעור בגלגול שלישי. יישומם של חריגים אלה במקרה פרטני זה או אחר אף היא אינה מצדיקה דיון בגלגול שלישי.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית. ממילא נדחית עימה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.