בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7266/02
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
גיא כהן
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בתפ"ח 984/01, מיום 10.7.02, שניתן על-ידי כבוד השופט י' טימור והשופטות ש' דברת ו-ח' סלוטקי
תאריך הישיבה:
י"ב בתמוז תשס"ד
(1.7.04)
בשם המערער:
עו"ד דוד ויניצקי
בשם המשיבה:
עו"ד דניאלה ביניש
מטעם שירות המבחן:
גב' ג'ודי באומץ
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
המערער הורשע על-ידי בית-המשפט המחוזי, על סמך הודאתו, בעבירות הבאות: הסגת גבול, עבירה לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), כניסה והתפרצות למקום מגורים, עבירה לפי סעיף 406 לחוק העונשין, אינוס, עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין והפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין.
על-פי עובדות האישומים השלישי והרביעי בכתב-האישום, המערער, אשר הינו גרוש של המתלוננת, חדר לדירתה פעם אחת דרך חלון חדר המקלחת, בחודש ספטמבר 2001, ופעם נוספת חדר דרך דלת סגורה של הדירה ביום 19.11.01.
על-פי עובדות האישום החמישי בכתב-האישום, פרץ המערער לדירת המתלוננת תוך שבירת חלון חדר המקלחת ביום 16.12.01 בשעה 05.30, עת היה בגילופין. המערער דרש מהמתלוננת לפשוט את בגדיו ולאחר-מכן ביצע בה מעשה אונס תוך שימוש באלימות. באותו מועד הפר המערער הוראה חוקית, על-פיה נאסר עליו להתקרב לדירת המתלוננת.
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט י' טימור והשופטות ש' דברת ו-ח' סלוטקי) גזר על המערער את העונשים הבאים:
1.מאסר בפועל לתקופה של חמש שנים מיום מעצרו.
2.מאסר על-תנאי של שנתיים והתנאי הוא, שלא יעבור עבירה של פשע מסוג העבירות שבסימן ה' בפרק י' לחוק העונשין, תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר.
בא-כוח המערער קובל בפנינו על חומרת העונש שהוטל על המערער ועל כך שבית-המשפט המחוזי לא הביא בחשבון את מצב ילדיו בעקבות כליאתו לתקופה כה ארוכה. כמו-כן, טען בא-כוח המערער, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך, שלא נתן משקל ראוי לדברי המתלוננת עצמה, אשר מבקשת להפחית מעונשו של המערער ואף מבקשת לסלוח לו על מעשיו, אשר לדבריה, היוו מעידה חד-פעמית ברגע של ערפול חושים ואיבוד הדעת.
עוד טען בא-כוח המערער, כי בית-המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לתסקיר-המבחן שהוגש אודות המערער. כמו-כן טען בא-כוח המערער, כי בית-המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה בעונשו של המערער וסטה מנורמת הענישה, אשר נקבעה על-ידי בית-משפט זה.
בא-כוח המשיבה, ביקשה לדחות את הערעור ולהשאיר על כנו את גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי.
שירות המבחן למבוגרים הגיש לבית-משפט זה מספר תסקירים אודות המערער אשר האחרון בהם מיום 28.6.04, ואשר על פיו, ועל סמך הערכתה של העובדת הסוציאלית שמטפלת במערער, המערער זקוק להמשך טיפול במחלקה טיפולית לגברים אלימים בכלא חרמון וזאת במטרה לעבד דפוסי התמודדות במצבי לחץ ומשבר ולקראת סיום הטיפול ובהתאם לתוצאותיו תגובש עבורו תוכנית המשך.
נתנו דעתנו לכלל נסיבות העניין, כפי שעלו מגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בעל-פה, ולאחר שעיינו בתסקירים של שירות המבחן למבוגרים אודות המערער, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.
אין צורך להרבות במילים על התופעה של ריבוי עבירות אלימות קשה ועבירות מין בתוך המשפחה, תופעה אשר תפסה לה תאוצה גדולה בחברתנו בשנים האחרונות ויש מקום למגר עברייני אלימות מסוג זה באמצעות ענישה מרתיעה.
העונש שהוטל על המערער אינו עונש קל, אך העבירות שאותן ביצע הן חמורות ביותר. העונש שהוטל על המערער מאזן היטב את שיקולי הענישה הראויים והולם את הנסיבות. בא-כוחו של המערער לא הצליח לשכנענו להתערב במידת העונש, אשר איננו חורג לחומרה במידה אשר מצדיקה את התערבותנו.
סוף דבר, הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ב בתמוז תשס"ד
(1.7.04).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ת ש ו פ ט