רע"א 7273/15 שעבאן נאפע נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.8.2015 בת"א 45539-07-15 (השופטת ב' טאובר ), בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש ליתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, שיאסור על המשיבה להעניק זכויות כלשהן במגרש נשוא המחלוקת (להלן: המגרש ), עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית, והכרעה בדבר הזכויות במגרש.

רקע

2.

ביום 29.5.2000 המליצה ועדת התיאום המשותפת למשיבה ולמשרד הכלכלה על הקצאת המגרש למבקש, במסגרת הליך של פטור ממכרז. בעקבות המלצה זו אישרה המשיבה את עסקת ההקצאה, בכפוף לכך שהמבקש ישלים את תנאי העסקה, ובכלל זה תשלום דמי חכירה בהתאם ללוח זמנים שנקבע לכך על-ידי המשיבה. המבקש לא שילם את דמי החכירה כנדרש, והמשיבה הודיעה לו על ביטול העסקה. השתלשלות העניינים המתוארת חזרה על עצמה פעמיים נוספות, בשנים 2006-2004.

3.

ההודעה האחרונה על ביטול העסקה נשלחה למבקש ביום 10.4.2006. ביום 9.8.2011, בחלוף למעלה מחמש שנים, פנה המבקש למשיבה בבקשה להאריך את מועד ביצוע תשלום דמי החכירה, ולהשלים את העסקה. במכתבו ציין המבקש כי עשה מאמצים רבים כדי לגייס את סכום הכסף הנדרש ולעמוד בלוח הזמנים, אולם הדבר נבצר ממנו בשל מצבו הבריאותי. עוד ציין כי במשך השנים השקיע במגרש, בנה בו גדר, וכמו כן הגיש בקשה לקבלת היתר בנייה. ביום 6.9.2011 השיבה המשיבה למכתבו של המבקש, ודחתה מכל וכל את טענותיו בדבר זכות כלשהי במגרש, כמו גם את בקשתו להארכת מועד לשם השלמת ביצוע העסקה.

4.

ביום 2.11.2012 פנה המבקש למשיבה בשנית, הפעם באמצעות הוועדה הציבורית של המגזר הבדואי, וביקש לאפשר לו להשלים את ביצוע העסקה. במכתבה למבקש מיום 5.11.2012 שבה המשיבה ודחתה את בקשתו. כמו כן עדכנה המשיבה, כי היא פועלת לשיווק המגרש בדרך של מכרז פומבי, והזמינה את המבקש לקחת בו חלק. ביום 7.6.2015 פרסמה המשיבה מכרז לקבלת הצעות לחכירת מגרשים לתעשייה ומלאכה בטמרה, בכלל זה המגרש נשוא המחלוקת דנן. המועד האחרון להגשת הצעות היה ביום 10.8.2015.

עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי

5.

ביום 22.7.2015 הגיש המבקש תובענה לביצוע בעין, במסגרתה ביקש לחייב את המשיבה להחכיר לו את המגרש תוך סיום כל הרישומים הפורמאליים הנדרשים. במקביל, הגיש המבקש במעמד צד אחד בקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיבה להעניק זכויות כלשהן במגרש עד למתן פסק דין בתובענה. באותו יום ניתן צו מניעה ארעי, עד לקבלת תגובת המשיבה.

6.

לאחר קבלת תגובת המשיבה ודיון במעמד שני הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי דין הבקשה לצו מניעה זמני – להידחות. ראשית , לא עלה בידי המבקש להראות כי קיימת לו זכות לכאורית לקבלת הסעד העיקרי המבוקש בתובענה. שלוש פעמים הוקצה המגרש למבקש ללא מכרז, ובכל פעם היה זה המבקש שמנע את השלמת ביצוע העסקה, מכיוון שלא שילם את דמי החכירה הנדרשים. בנסיבות אלו היתה המשיבה רשאית להודיע על ביטול העסקה, והמבקש לא רכש זכויות כלשהן במגרש. אשר לטענת המבקש כי החזקתו במגרש, והכספים שהשקיע בפיתוחו והשבחתו במשך השנים מקנים לו זכויות במגרש, קבע בית המשפט המחוזי כי טענה זו אינה נתמכת באסמכתאות כדבעי. המבקש צירף אמנם חוות דעת שמאית, המעריכה את גובה ההשקעה בסכום של 333,000 ₪, אולם לא מצוין בה אם אמנם המבקש הוא זה שהשקיע את הכספים בביצוע העבודות, ולא צורפו מסמכים המעידים על כך שהמבקש התקשר בהסכמים לביצוע העבודות הנטענות.

7.

שנית , במאזן הנוחות שבין המבקש למשיבה, סבר בית המשפט המחוזי כי כפות המאזניים נוטות לטובת המשיבה. המבקש, כאמור, לא הראה זכות לכאורית במגרש, ועל כן אם לא ינתן צו המניעה המבוקש, אזי ככל שיגרם נזק למבקש יהיה זה נזק כספי גרידא בגין הכספים שהשקיע, אם אמנם השקיע, במגרש. מנגד, ככל שינתן צו המניעה המבוקש, תיאלץ המשיבה לפתוח במכרז פומבי חדש, "ובכך ייגרמו לה מעמסות כספיות מיותרות" (פסקה 20 להחלטה).

8.

לבסוף , למעלה מן הצורך ציין בית המשפט המחוזי, כי דין הבקשה להידחות גם על הסף, הן בשל העובדה שבקשת המבקש להשלמת העסקה הוגשה בשיהוי ניכר, הן מחמת חוסר ניקיון כפיים של המבקש , אשר לא פרש לפניו את מלוא התשתית העובדתית הרלבנטית.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי.

עיקרי טענות המבקש

9.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי משלא הביא בחשבון את העובדה שהחזקה במגרש נמצאת בידיו מאז שנת 2000 ברציפות, כאשר הוא נוהג בו 'מנהג בעלים', ואף השקיע סכום ניכר של 333,000 ₪ בעבודות לפיתוח המגרש. זאת, כשהמשיבה אינה מביעה התנגדות לכך, אף שהדברים נעשו בריש גלי. לטענתו, לא קיבל התראה לגבי אי-תשלום יתרת התמורה עד היום, וכי ביטול העסקה על-ידי המשיבה בחלוף שנים רבות, תוך התעלמות מוחלטת מהנעשה במגרש, נעשה שלא כדין. כמו כן, המבקש דוחה את הטענות בדבר שיהוי וחוסר ניקיון כפיים. לטענתו, הגיש לבית המשפט המחוזי את כלל המסמכים שברשותו, ולחלוף הזמן אין משמעות בענייננו, שכן נוכחותו במגרש לאורך השנים היתה גלויה וידועה למשיבה.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ובתגובת המשיבה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, על נספחיה (כפי שנמצאה ב'נט המשפט'), באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות.

11.

סיכויי תביעתו של המבקש אינם מן המשופרים, בלשון המעטה. שלוש הזדמנויות קיבל המבקש להקצאת המגרש לזכותו, אף אחת מהן לא השכיל לנצל. תנאי ההקצאה היו ברורים ומפורשים, ופורטו – ברחל בתך הקטנה – בהודעות שקיבל המבקש מאת המשיבה (הודעות אלו צורפו כנספחים לתגובת המשיבה בבית המשפט המחוזי, ולא הוגשו לפנַי על-ידי המבקש). מהודעות אלו עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי תשלום דמי החכירה, במועד הקבוע לכך, הוא תנאי הכרחי להשלמת העסקה. באין דמי חכירה – אין עסקה; ובאין עסקה – אין למבקש זכות במגרש. המבקש טוען כי קנה זכויות במגרש מכוח השקעות שהשקיע בו מאז שנת 2000, מבלי שהמשיבה הביעה התנגדות לכך. ברם, כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, המבקש לא תמך טענה זו באסמכתאות כדבעי, לפיכך אין בה כדי לתמוך בבקשתו. ומכל מקום – אין באותן השקעות נטענות כדי להועיל, משום שהמבקש לא מילא כאמור אחרי תנאי ההקצאה.

12.

גם מאזן הנוחות אינו פועל לטובת המבקש. אמנם, אינני סבור כי המאזן נוטה לטובת המשיבה, שכן סוף סוף הנזק העלול להיגרם לה, בדומה למבקש, הוא כספי גרידא, וניתן לפיצוי. על כל פנים, לא עלה בידו של המבקש להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וכפות המאזניים נותרו אפוא מעוינות.

13.

לכל האמור יש להוסיף את העובדה שבקשת המבקש להשלים את ביצוע העסקה הוגשה בשיהוי ניכר, ללא הצדקה מניחה את הדעת. לא כך צריך לנהוג מי שמבקש בתום לב להשלים את ביצוע העסקה. זאת ועוד, מן המסמכים הנ"ל שהוצגו לפנַי – או ליתר דיוק מן המסמכים שלא הוצגו לפנַי – עולה חשש לחוסר ניקיון כפיים מצד המבקש. כאמור, טענתו בדבר השקעה כספית ניכרת במגרש אינה נתמכת באסמכתאות ראויות, וכך גם טענתו בכתב התביעה, כי בין השנים 2006 ל-2011 פנה למשיבה בבקשה להשלים את ביצוע העסקה.

14.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית; החלטת בית המשפט המחוזי בעינה עומדת; והמשיבה רשאית להמשיך בהליכי המכרז כסדרם.

משלא נתבקשה תגובה, ורק מסיבה זו, אין צו להוצאות.