פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 7273/20
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקשת:
עו"ד טובה כהן
נ ג ד
המשיבים:
1. גוטנברג אילנה
2. גוטנברג מיכאל
3. בית יורב (1997) בע"מ
4. יורב אחזקות בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.10.2020 בת"א 27470-07-19
שניתנה על ידי כב' השופטת מיכל עמית-אניסמן; ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשת:
בעצמה
החלטה
1.
בקשת רשות הערעור שלפניי מתייחסת, על פי האמור במבוא לה, להחלטה ב"פתקית" של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת מיכל עמית-אניסמן ) בת"א 27470-07-19 מיום 4.10.2020 (להלן: ההחלטה מיום 4.10.2020 ) .
בהחלטה זו נאמר אך זאת: "[המבקשת] תפעל כאמור בהחלטה מיום 29.9.20 עד ליום 15.10.20 ". פשיטא, איפוא, כי לא נגד החלטה זו מבקשת המבקשת לערער, אלא כנגד החלטות קודמות שנתן בית המשפט קמא.
2.
ואכן, עיון בבקשת רשות הערעור מלמד כי הלכה למעשה, מוסבת הבקשה על החלטות קודמות שניתנו על ידי בית המשפט קמא בעניין מינוי המודד ושמאי המקרקעין זהר עירון כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה או המומחה מטעם בית המשפט ). לכאורה, הטרוניה המרכזית של המבקשת היא על כך שבית המשפט קמא לא התייחס לבקשתה כי המומחה יחווה דעתו גם באשר לטענתה כי לדירתה לא הוצמד מחסן (ראו סעיפים 15–29 לבקשת רשות הערעור). ואולם, בעניין טענה זו ניתנה החלטה של בית המשפט קמא ביום 2.9.2020, בה הובהר (שוב) כי המומחה יתייחס גם לעניין זה (ההחלטה האמורה הוצנעה בבקשת רשות הערעור, וצורפה כחלק מנספח י"ח שכותרתו "פניות והחלטות נוספות בעניין לביהמ"ש"). ממילא, אף עניין זה אינו עומד הלכה למעשה מאחורי בקשת רשות הערעור שלפניי.
3.
ואכן, דומה כי לאמיתו של דבר טענתה העיקרית של המבקשת היא כלפי עצם מינוי המומחה מטעם בית המשפט, ויותר מעצם המינוי, על שכר הטרחה הגבוה לטעמה שאושר למומחה על ידי בית המשפט קמא. ואולם, באשר לשתי טענותיה האמורות – לא מצאתי מקום להתערב. לעניין עצם מינוי המומחה מטעם בית המשפט, בית המשפט קמא הבהיר, פעם אחר פעם, מדוע הוא רואה צורך במינוי מומחה זה (וזאת הגם שאפשר למבקשת להגיש חוות דעת מומחה מטעמה). ראו, למשל, החלטות בית המשפט קמא מהימים 30.7.2020, 2.9.2020 ו-15.9.2020. החלטות אלה, לא רק שמצויות במסגרת הפררוגטיבה הדיונית של הערכאה המבררת (ראו: רע"א 4285/16 סמיר סלאח סולטאן נ' מקורות חברת מים בע"מ , פסקה 16 (29.9.2016)), אלא שהן התקבלו לאחר שהושגה הסכמה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט במסגרת דיון שנערך במעמד הצדדים ביום 7.6.2020 (להלן: ההסכמה על מינוי המומחה ), ובוודאי שאינן יכולות לשמש כיום נושא לבקשת רשות ערעור. גם בעניין קביעת שכר טרחת המומחה, שעל פי ההסכמה על מינוי המומחה מוטל בשלב הראשון על המבקשת, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטות בית המשפט קמא. סוגיה זו מהווה גם היא סוגיה דיונית מובהקת המסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית (ראו: רע"א 9085/00
שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ , פסקה 10 (21.7.2003)). זאת ועוד, בית המשפט קמא גילה אף בעניין זה אורך רוח כלפי המבקשת, ואפשר לה לא רק להעלות טענותיה, אלא גם לנסות ולהגיע להסכמה עם המשיבים על מינוי מומחה שעלותו נמוכה יותר (ראו החלטה מיום 30.7.2020) – מהלך שלא צלח.
4.
לאור האמור לעיל לא ראיתי כל אפשרות להיענות לבקשת רשות הערעור, ועל כן דינה להידחות על הסף, ללא צורך בהתייחסות המשיבים. בשל ניסוחה הפתלתל של בקשת רשות הערעור, ואי הדיוקים שבה, אשר הקשו שלא לצורך על הטיפול בה, מן הראוי היה להטיל על המבקשת הוצאות לטובת אוצר המדינה. עם זאת, מתוך התחשבות במבקשת, ובשים לב לאמור בבקשה בעניין הקשיים הכלכליים שהיא חווה בתקופה בה אנו מצויים, אמנע מכך.
5.
בקשת רשות הערעור נדחית איפוא, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, ח'
בחשון התשפ"א (26.10.2020).
ש ו פ ט