רע"א 7279/97 הבנק הלאומי השויצרי אמרקאי באנטיגואה נ. צרפתי מוריס

בשנת 1988 הגיש המבקש נגד המשיב (שהוא תושב זר) תביעה בסדר דין מקוצר לפירעון הלוואה, לה הוא ערב. סכום התביעה הועמד לצורכי אגרה על סך 800,000 דולר. בתאריך 27.7.88 ניתן, לבקשת המבקש, צו עיקול זמני על קרקע המצויה בבעלות המשיב. עקב אי הגשת בקשת רשות להתגונן ניתן בתאריך 18.6.89 פסק דין במעמד צד אחד. המשיב הגיש בקשה לעיכוב ביצוע, ובתאריך 19.12.96 נתקיים דיון בבקשה, שבמהלכו הסכימו הצדדים כדלקמן (נספח ז' לבקשה):

"הגענו לכלל הסכמה כי עיכוב ההליכים ישאר על כנו וזאת בתנאי שעד ליום 5.1.97 שעה 12:00 תומצא ערבות בנקאית צמודת דולר לטובת התובע בסכום השווה ל 150,000- דולר. הערבות תהיה בלתי מותנית בתנאי כלשהו והיא תשאר

על כנה לצורך הבטחת פסק הדין אם ינתן כנגד הנתבע במידה ופסק הדין שניתן בתיק זה במעמד צד אחד יבוטל. אם פסק הדין שהיתן במעמד צד אחד ישאר על כנו תשמש הערבות הבטחה לביצוע פסק דיןזה .

אם תדחה התובענה, ישא התובע בעלות הארבות

הבנקאית.

לכשתומצא הערבות הבנקאית יבוטל העיקול על נכס המקרקעין של הנתבע ברמת השרון.

לא תומצא הערבות הבנקאית במועד, עיכוב ההליכים יוסר".

הערבות הבנקאית המוסכמת לא הומצאה במועד שנקבע.

ביני לביני הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, מהטעם שהיתר ההמצאה לא ניתן כדין. בתאריך 14.5.97 החליט בית המשפט השלום לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. ערעור שהוגש על ההחלטה לבטל את פסק הדין נדחה (נספח ט' לבקשה).

בעקבות ביטול פסק הדין הגיש המשיב בקשה למתן רשות להתגונן (נספח א לתגובה), ובקשה לביטול העיקול (נספח ב' לתגובה). בתאריך 7.10.97 החליטה רשמת בית המשפט המחוזי, בהסכמת המשיב, להמיר את העיקול הזמני בערבות בנקאית על סך 150,000 דולר, וכך נאמר (נספח א לבקשה):

"נוכח התצהיר של הרינגטן

(נספח ב1 לבקשה לרשות להתגונן) הוטל לכאורה ספק בצדקת התובענה. יחד עם זאת, ברי לכולם שהנכס שעוקל הינו הנכס היחיד הידוע של המבקש בישראל. במערכת הנתונים של המתבקשת נראה לי כי האיזון הנכון צריך לעשות על ידי השארת העיקול על כנו תוך הקטנתו במעט. וזאת, גם אם יתברר שצרפתי ערב אישית לחוב, דומה כי ניתן לקבוע כבר עתה - לכאורה, כמובן, שמסכום התובענה יורדו סכומים כלשהם בגין הנכסים שמומשו. אני מעריכה את עמדתו של עו"ד שפירא אשר הסכים להמציא במקום הנכס המעוקל ערבות בנקאית.

אני מורה כי עם המצאת ערבות בנקאית בלתי מסויגת בתנאי כלשהו להבטחת פסק הדין אם ינתן , כנגד הנתבע בתיק זה שסכום הערבות שווה בשקלים שווה בשקלים חדשים למאה חמישים אלף דולר והסכום יהיה צמוד, יוסר העיקול על נכס המקרקעין של המבקש - הנתבע...".

על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי (נספח ג' לבקשה):

"לא מצאתי ממש בערעור.

על פי הצהרת ב"כ הצדדים מיום 19.12.96 הם הסכימו כי תמורת הפקדת ערבות בנקאית בגובה 150,000 דולר יבוטל העיקול על נכס המקרקעין. כפי שעולה מהחלטה נשוא הערעור, מדובר בנכס מקרקעין אחד.

לאור הסכמת המערערים על הסרת העיקול מנכס המקרקעין כנגד הפקדת ערבות בסך 150,000 דולר, איני רואה מה להם לעקל היום.

על כן, אני דוחה את הערעור".

על פסק דין הוגשה בקשת רשות ערעור. בהסכמת בא כוח המשיב ראוי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

איני סבור כי המבקש כבול ל"הסכמה ההיסטורית" שנתן בתאריך 19.6.96 להמרת העיקול הזמני ב 150,000 דולר. עם זאת - כפי שיובהר להלן - אין לומר כי היא חסרת משקל.

נקודת המוצא היא כי אין למבקש זכות מוקנית להקפיא דווקא נכס פלוני שעיקלו, אם מובאת לידיהם בטוחה חלופית טובה אחרת. אולם, אין בית המשפט חייב להעתר

לבקשת המרת בטוחה, אם הבטוחה החלופית שהוצעה להבטחת החוב, איננה נותנת לבעל הדין בטחון מספק ( ובענין זה ראה ע"א 272/71 בן דוד נ'

החברה לתפעול וניהול ספורט בע"מ פ"ד כ"ו (2) 97), וכן זוסמן "סדר הדין האזרחי" (מהדורה שביעית) עמ' 581). לא למותר לציין כי יעילות הבטוחה החלופית לא נמדדת ביחס שווי לנכס המעוקל, ולא ביחס לסכום התובענה.

אכן, במקרה דנן לא נתקיים בירור לגבי שווי הנכס. עם זאת, מהווה ההסכמה שניתנה ראיה לכאורה לכך כי ערבות בנקאית בסך 150,000 דולר היא בטוחה שוות ערך לקרקע המעוקלת. ראיה לכאורית זו מחוזקת בתצהיר המשיב על הרקע להסכמה שניתנה במסגרת הדיון בבית המשפט. וכך הצהיר:

"אני הגשתי בקשה לביטול פסק הדין ולביטול העיקול.

במסגרת דיון זה נדון ארוכות שוויו של הנכס:

מדובר בנכס מקרקעין, אשר מכירתו מחויבות במס שבח. חציו של הנכס שייך לרעייתי וניתן לבנות עליו יחידת דיור אחת.

בדיון הובהר כי באם המבקש, אם יזכה בדין..., ינסה למכור את מחצית הנכס, יקבל עבורו רק חלק נמוך משוויו האמיתי ובניכוי מס שבח לא ישארו לו בשום מקרה, למעלה מ 100,000 דולר.

באותו מועד עדיין היה תלוי ועומד פסק הדין נגד המשיב וכן רציתי לממש את הנכס. לפיכך סוכם כי עם המצאת ערבות בנקאית בלתי מותנית על סך 150,000 דולר ארה"ב, יוסר העיקול על נכס המקרקעין".

הצהרה זו, שהיא בעלת הגיון פנימי, לא נסתרה על ידי בא כוח המבקש. הצהרה זורה אור על הסכמתו להמרת הערובה, והיא הנותנת כי הערובה בשיעור 150,000 דולר שוות ערך לחלקו של המבקש בנכס המעוקל.

הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין בסך 7.000.- ש"ח.