רע"א 7284/11 עו"ד מרדכי קמינצקי נ. מירלה קמינצקי

1.

המבקשים הינם בעלים של חלקת קרקע בחיפה מאז שנת 1975. על החלקה בנויים מספר מבנים. המשיבה, המתגוררת בדירה שבאחד המבנים, הינה דיירת מוגנת. בעלה המנוח של המשיבה ערך הסכם שכירות עם בעליה הקודמים של החלקה ביום 20.6.68. המבקשים הגישו לבית משפט השלום בחיפה תובענה לסעדים שונים. הסעדים העיקריים היו פינוי מן המושכר, לחלופין פינוי מחצר וחיוב בדמי שימוש ראויים לגבי העבר בסכום של כ-26,000 ש"ח. בית משפט השלום (כבוד השופטת ת' שרון-נתנאל) דחה את התביעה בעיקרה. הסעד היחיד שניתן היה צו לפינוי המשיבה מחצר, למעט שטח של 6 מ"ר הימנה. שני הצדדים לא השלימו עם פסק הדין והגישו ערעורים לבית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור (כבוד השופטים ש' שטמר, ר' למלשריך-לטר וד"ר ע' זרנקין) דחו את שני הערעורים, בכפוף לתיקון אחד. התיקון היה, כי למשיבה יש זכות שימוש בחצר, מעבר לשטח של 6 מ"ר, כאילו הייתה דיירת בבית משותף. המבקשים עותרים עתה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.

בבקשה מעלים המבקשים שלוש טענות מרכזיות:

א.

התפיסה של החצר במשך שנים ואי מתן אפשרות לבעלים להיכנס למושכר מהווים הפרות של הסכם השכירות, המקנים עילת פינוי, על רקע הוראותיו של חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972.

ב.

אין בסיס חוקי לקביעה כי למשיבה נתונה זכות דיירות מוגנת בשטח של 6 מ"ר מן החצר.

ג.

אין יסוד לאמירה כי למשיבה נתונה זכות לגבי החצר בדומה לזכות של דייר בבית משותף.

3.

סבורני, שאין כל סיבה ליתן רשות ערעור, לאחר שטענותיהם ההדדיות של הצדדים נבחנו על ידי שתי ערכאות. המבקשים אומנם מנסים להציג את שלוש הטענות הנזכרות כאילו יש להן השלכה מעבר לעניין של בעלי הדין בהליך הספציפי. ברם, דינו של הניסיון להיכשל, בשל כך שהטענות סובבות כל כולן על הנתונים המיוחדים של המקרה. יתירה מכך, אף אם נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, למשל בכל הנוגע לאופי זכויותיה של המשיבה בחצר (מעבר לשטח של 6 מ"ר), אין די בכך כדי להצדיק דיון בערכאה העליונה. לא כל טעות שנפלה בפסק דין של ערכאת הערעור, בהנחה שנפלה, תצדיק מתן רשות ערעור.

4.

סיכומו של דבר הוא, שהבקשה דנא אינה באה בגדר אותם מקרים נדירים שיצדיקו בחינה בגדרו של מה שמכונה "גלגול שלישי". הבקשה נדחית בלא שהמשיבה נתבקשה להשיב. לפיכך, אף לא ייעשה צו להוצאות.