רע"א 7300/14 אברהם קמחי נ. גיורא רום

1.

המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה כספית כנגד המשיב, אשר שימש בתקופה הרלבנטית כראש רשות התעופה האזרחית. המדינה הודיעה כי עומדת למשיב חסינות עובד ציבור, לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בית משפט השלום קבע שלא התקיימו תנאי החסינות בעניינו של המשיב. בקשת רשות לבית המשפט המחוזי – התקבלה. הדיון הוחזר לבית משפט השלום, אשר קבע בשנית שאין להעניק למשיב חסינות. בקשת רשות ערעור שנייה לבית המשפט המחוזי – התקבלה. נקבע כי יתקיים דיון נוסף, שלישי, בשאלת חסינותו של המשיב בבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הדגיש כי הדיון בשאלת החסינות יתנהל על פי אמות המידה שפורטו בע"א 1649/09 פלקסר נ' מדינת ישראל (11.8.2014).

יובהר, בתמצית, כי בעניין פלקסר דן בית משפט זה – בהרכב מורחב – ב כללים המשפטיים שעל פיהם יחליט בית המשפט באשר לחסינות עובד ציבור. בין היתר, ובכל הנוגע להליך לפי סעיף 7ב(ג) לפקודת הנזיקין - הוא ההליך הרלבנטי לענייננו, נקבע כי על בית המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית לפי כללי המשפט המנהלי על החלטת המדינה להעניק חסינות.

2.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור דנא. נטען כי בית משפט השלום קבע שאין להכיר בחסינותו של המשיב משום שלא התקיימו תנאי החסינות המהותיים הקבועים בסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין. במצב כזה, כך נטען, לא חלה הלכת פלקסר , ואין צורך לבדוק את שאלת החסינות לפי כללי המשפט המנהלי. טענה חלופית היא שפסק דין פלקסר פורסם בעיצומם של ההליכים, לאחר שהוגשה בקשת רשות הערעור (השנייה) לבית המשפט המחוזי, ואין מקום להחיל אותו באופן רטרוספקטיבי גם על עניינו של המבקש. לבסוף קובל המבקש נגד ההוצאות שנפסקו נגדו בבית המשפט המחוזי בגובה 10,000 ₪.

3.

פסק דין פלקסר , שניתן בהרכב מורחב לפני זמן לא ארוך, דן בפירוט ובהעמקה בשאלה מה טיב הביקורת השיפוטית שעל בית המשפט להפעיל בבואו לבחון את חסינות עובד הציבור. בין היתר עסק פסק הדין במצב בו תובע פונה לבית המשפט לפי סעיף 7ב(ג) לפקודה, ומבקש ממנו לדחות את הודעת המדינה על הענקת חסינות לעובד מדינה. זהו גם המצב בענייננו. באשר למצב זה נקבע בפסק דין פלקסר כי יש להחיל את כללי המשפט המנהלי, ולבחון לאורם את ההחלטה המנהלית להעניק לנתבע חסינות. בקבעו כן דחה בית משפט זה את הגישה החלופית שהציגו המערערים באותו תיק, לפיה יש לקיים הליך של בירור עובדתי ושמיעת ראיות לעניין התקיימות תנאי החסינות המהותיים. זו, אפוא, ההלכה המחייבת.

באשר לתיק דנא, מהחומר שצורף עולה כי בית משפט השלום דן בשאלת חסינותו של המשיב על פי התנאים המהותיים הקבועים בסעיף 7א לפקודת הנזיקין, ולא באספקלריה של כללי המשפט המנהלי. משזהו המצב - אינני רואה בבקשה שלפניי טעם שיצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי להחזיר את התיק לדיון נוסף בבית משפט השלום, על מנת שזה יבחן את שאלת החסינות בהתאם לעקרונות שהובהרו בעניין פלקסר . אף הטענה לעניין התחולה בזמן של עניין

פלקסר – דינה להידחות כאן. כפי שנקבע בעניין סולל בונה , נקודת המוצא העקרונית הינה כי הלכה שיפוטית חדשה פועלת הן רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית (רע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל , פ"ד סא(1) 126 (2006)). אינני סבור שהבקשה שלפניי מגלה הצדקה לסטות מנקודת מוצא זו. יוזכר כי עניין פלקסר התמקד בשאלה מהם הכללים המשפטיים שלפיהם על בית המשפט לבחון את שאלת החסינות, וכמובן לא שלל מבית משפט את הסמכות – שמעוגנת בפקודת הנזיקין – להסיר את חסינותו של עובד הציבור. כך גם בתיק דנן: בית המשפט המחוזי לא סגר את הדלת בפני המבקש בכל הנוגע להסרת חסינותו של המשיב, אלא אך הצביע על המסגרת הנורמטיבית הנכונה שעל פיה יש לדון בסוגיה. בנסיבות אלו סבורני כי החלת הלכת פלקסר גם על עניינו של המבקש פוגעת לכל היותר במידה פחותה באינטרס ההסתמכות שלו, כך שאין הצדקה להגביל את תחולת ההלכה על פני ציר הזמן ביחס לעניינו של המבקש (השוו: בג"ץ 6971/11 איתנית מוצרי בניה בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 37 לחוות דעתי (2.4.2013)).

אינני מתעלם מכך שתוצאה לפיה התיק יוחזר לבית משפט השלום בפעם השלישית, לדיון בשאלה בעלת אופי מקדמי – איננה בגדר המצב הרצוי. אולם לנוכח זאת שסוגיות משפטיות רלבנטיות נדונו לפני הרכב מורחב, ונקבעה הלכה חדשה, נדמה כי אין מנוס מהדרך שבה נקט בית המשפט המחוזי.

באשר לסוגית ההוצאות, מקרה זה על פרטיו איננו נמנה בין אותם מקרים חריגים שמצדיק מתן רשות ערעור בנושא.

4.

לנוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. משהגעתי לתוצאה זו, ולנוכח נימוקיי, הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה יחד עם בקשת רשות הערעור – נמחקת. אין צו להוצאות.