רע"א 7304/20 ראיד מוחמד רמדאן נ. הפטריארכיה הלטינית בירושלים

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 1.10.2020 ב ת"א 45733-09-20 (השופטת

א' לינדנשטראוס ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש, ראיד רמדאן, לקבלת צו מניעה זמני שעל-פיו יאסר על המשיבים לעשות כל פעולה או דיספוזיציה בשתי חלקות מקרקעין בנצרת (להלן: המקרקעין ).

2 .

במהלך שנת 2020, נחתם הסכם מכר בין המשיבה 4 (להלן: הרוכשת ), לבין המשיבים 3-2 (להלן: המוכרים ) לרכישת המקרקעין, בסכום של 240 מיליון ₪. על עסקת המכר נרשמו הערות אזהרה לטובת הרוכשת ולטובת בנק הפועלים, אשר ממנו ניטלה משכנתא. ביום 21.9.2020, פנה רמדאן לבית המשפט המחוזי בנצרת, במעמד צד אחד, וביקש שינתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לעשות כל פעולה במקרקעין. לטענתו, בשנת 2005 הוא חכר את המקרקעין מן המשיבה 1, הפטריארכיה הלטינית בירושלים, לתקופה של 49 שנים. לדבריו, משהחכירה הפטריארכיה את המקרקעין למשך תקופה ממושכת, לא היו רשאים המוכרים – שהם גופים החוסים תחתיה – למכרם לאחר. בו ביום ניתן צו מניעה זמני "האוסר המשך רישום זכויות המשיבים במרשם המקרקעין, לפי העסקאות הנטענות בתביעה" .

3.

ביום 30.9.2020 התקיים דיון במעמד הצדדים, שבמהלכו נחקרו עדים, והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה. בהחלטה מפורטת, שניתנה ביום המחרת – נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני. נקבע, כי רמדאן לא עמד ברף הנדרש בתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולא שכנע שבידו "ראיות מהימנות לכאורה" לביסוסה של עילת תביעה. רמדאן לא הוכיח את טענתו כי המקרקעין מצויים בבעלותה של הפטריארכיה, ולא בבעלותם של המוכרים. כמו כן נקבע, כי לא ניתן לראות את הפטריארכיה "כמי שיכולה להקנות לאחר זכויות כלשהן במקרקעין שאינם שלה" , אף אם הציגה עצמה כבעלים על המקרקעין. לבסוף נקבע, כי המשיבים הראו שהמוכרים הריהם אישיות משפטית עצמאית ונפרדת מן הפטריארכיה. עוד קבע בית המשפט, כי המשיבים הצביעו על מספר 'אותות', התומכים בטענה כי הסכם החכירה שהציג רמדאן – מזויף. בית המשפט הוסיף, כי משנמנע רמדאן לרשום לטובתו הערת אזהרה במשך 15 שנים, הרי שעל-פי הפסיקה – זכותה של הרוכשת גוברת. בהתייחס למאזן הנוחות קבע בית המשפט, כי "אל מול 'חולשתה' לכאורה של עילת התביעה, המשיבים הוכיחו כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק וברור לטובתם [..] ולו משום סכום העתק של הסכם המכר, על ההשקעות הכספיות הנלוות לו, כמפורט בהרחבה בתצהירי המשיבים" . עוד הוסיף בית המשפט, כי ההיגיון והשכל הישר מלמדים על כך שרמדאן לא יוכל לפצות את המשיבים על נזקים שיגרמו להם כתוצאה מעיכוב ביצוע העסקה. לבסוף עמד בית המשפט על הזמן הרב שחלף מאז נודע לרמדאן על הסכם המכר, ועד אשר הגיש את בקשתו לסעד זמני. נקבע, כי די בשיהוי זה, כדי להצדיק את דחיית הבקשה.

4.

מכאן הבקשה שלפנַי. במסגרתה, מעלה רמדאן טענות עובדתיות המלמדות, לטענתו, כי לא קיימת הפרדה בין הפטריארכיה לבין המוכרים, וכי מדובר באישיות משפטית זהה. עוד נטען, כי נפלו פגמים רבים בהסכם המכר, וכי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, ההסכם לא קיבל את אישורו של ה'כס הקדוש' בוותיקן. כמו כן טוען רמדאן, כי התשובות שסיפקו עדי המשיבים בחקירותיהם הנגדיות, מחזקות דווקא את גרסתו-שלו. כך למשל, טוען רמדאן כי מהעדויות שנשמעו בבית המשפט עולה, שהפטריארכיה היתה שותפה לעסקת המכר עם הרוכשת, ומכאן שהקביעה לפיה המוכרים הם אישיות משפטית נפרדת – אינה נכונה. אשר למאזן הנוחות, גורס רמדאן כי הוא נוטה לטובתו, נוכח הפגיעה שתיגרם לזכות הקניין שלו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובפרוטוקול הדיון שקדם לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טענותיו של רמדאן – עובדתיות בעיקרן, ובהקשר הזה, כידוע, נתונה עדיפות לערכאה הדיונית, אשר לפניה נחקרו העדים, ולפתחה הובאה התשתית העובדתית. בית המשפט המחוזי שמע את העדים השונים שהעידו לפניו, וקבע בהחלטה מפורטת ומנומקת, כי דין טענותיו של רמדאן – להידחות. לא מצאתי טעם להתערב בקביעותיו ובנימוקיו. מעבר לכך, שוכנעתי גם מקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי בעניין דנן נוטה מאזן הנוחות לטובת המוכרים. סכום העסקה גבוה – 240 מיליון ₪; ספק רב אם במקרה שתושהה העסקה, ולבסוף יזכו המוכרים בדין, הם יוכלו לשוב לרמדאן ולהיפרע ממנו על נזקיהם ועל הפסדיהם.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.