רע"א 7318/97 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ. מימי בן ארי

בשנת 1984 הגישה המשיבה (להלן: בן-ארי) נגד המבקשות תביעה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לקבלת פיצויים לנזקי גוף שנגרמו לה עקב תאונת דרכים. במסגרת תביעה זו מינה בית המשפט מומחים רפואיים מטעמו בתחומים הניורולוגי, האורולוגי, הפסיכיאטרי והשיקומי. לאחר בדיקות שבהן לא נמצאו ממצאיים אורגנים המסבירים את תלונות בן-ארי, ולאחר בדיקה פסיכיאטרית, המליץ המומחה הממונה בתחום הפסיכיאטרי, פרופ' אליצור, כי על המשיבה להתאשפז לצורך הסתכלות כדי לאבחן האם מדובר בהסטריה או בהתחזות.

בן-ארי סירבה להתאשפז, ובעקבות זאת נמחקה התביעה. הדיון בתביעה התחדש בסופו של דבר כעבור מספר שנים. ביום 21.9.97 הורה בית המשפט שוב לבן-ארי ליצור קשר עם פרופ' אליצור ולעשות כל מה שהוא דורש.

בן-ארי הגישה בקשה לפסול את פרופ' אליצור, ובית המשפט דחה את בקשה זו וכן את בקשתה להזמין או פרופ' אליצור לעדות. אולם, בהמשך ההחלטה, קבע בית המשפט כי על פרופ' אליצור לבדוק את בן-ארי ללא אשפוז, ואם יהיה סבור לאחר בדיקה ולאחר קבלת החומר הרפואי הנוסף שהוא זקוק לבדיקה נוספת במסגרת אשפוז, יוזמן לחקירה נגדית לגבי עמדה זו.

המבקשות עתרו לבית המשפט בבקשה לבטל החלטה זו ולהחזיר את הקביעה כי על בן ארי למלא את כל דרישותיו של פרופ' אליצור. זאת, לאור העובדה שאין בחוק ובתקנות כל פרוצדורה המאפשרת הזמנת מומחה שמונה על ידי בית המשפט לחקירה למתן הסברים על צורך בבדיקות עזר. בית המשפט דחה את בקשת המבקשות ביום 13.11.97

בציינו שאכן המדובר בפרוצדורה חריגה, אך זאת בשל גלגולו המיוחד של התיק. עוד ציין השופט אילן כי מאחר שעברו כל-כך הרבה שנים מאז בדק פרופ' אליצור את בן-ארי הרי מן הראוי שקודם יבדוק אותה ורק אחר-כך יחליט אם עדיין דרוש לאשפזה לצורך בדיקה נוספת. על החלטה זו בקשת רשות הערעור שלפניי.

דין הבקשה להידחות.

עיינתי בטענות הצדדים, ונימוקיו של בית-המשפט להחלטתו מקובלים עליי. סדרי הדיון מסורים בידיו של בית-המשפט בו נדונה התובענה. והמבקשות לא הראו כל עילה המצדיקה את התערבותי בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.