רע"א 7329/97 משה קורן נ. אוחיון מיכה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' אבן-ארי) שדחה את בקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה. זאת לאחר שגם בית משפט השלום בנתניה דחה בקשה זו.

1.בית משפט השלום בנתניה קיבל את תביעתם של המשיבים נגד המבקש וחייב את המבקש לשלם למשיבים סך של 169,107 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. לאחר מתן פסק הדין הגיש המבקש בקשה לבית משפט השלום בנתניה, ובה ביקש, כי מועד ביצוע חיובו יעוכב עד להכרעה בערעור שבכוונתו להגיש. את בקשתו נימק בסיכוייו הטובים לזכות בערעור ובהתרשמותו, כי היקף עסקיהם של המשיבים אינו מצביע על יכולתם להשיב לו את כספו אם יזכה בערעור. בית משפט השלום דחה את הבקשה בקבעו, כי המבקש לא הביא ולו ראייה לכאורה לחומרת הסיכון של אי-יכולתו להיפרע מן המשיבים במקרה בו יזכה בערעורו. לפיכך הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ובה העלה טענות בדבר מצבם הכלכלי הרעוע של המשיבים ( ובפרט מצבו הכלכלי הרעוע של המשיב 2), מצב שיקשה עליהם, לטענת המבקש, לעמוד בהשבת כספי המבקש. בתגובה הגיש המשיב 1 תצהיר מטעמו ובו פירט נתונים באשר לנכסיו ולהשתכרותו. ביום 3.12.97 נתן בית המשפט המחוזי את ההחלטה נשוא הבקשה שבפני ובה דחה את בקשת עיכוב הביצוע מנימוקיו של ב"כ המשיבים.

2.בבקשה שבפני מלין המבקש על כך שלא ניתנה לו הזדמנות לחקור את המשיב 1 על תצהירו וטוען, כי אילו ניתנה לו ההזדמנות לעשות כן היה מצביע על הפירכות ועל הליקויים הקיימים, לשיטתו, בתצהיר. המבקש מפרט פירכות וליקויים אלה וטוען, כי אפילו היה תצהירו של המשיב 1 מלא ומדוייק אין בו כדי לסתור את טענותיו בדבר מצבו הכלכלי הרעוע של המשיב 2. עוד טוען המבקש, כי טובים סיכוייו לזכות בערעור וגם מטעם זה ראוי לדקדק עם המשיבים ולבחון במשנה זהירות את מצבם הכלכלי.

3.המשיבים מתנגדים למתן רשות ערעור במקרה הנדון. לטענתם, לא הצביע המבקש על עילה ראויה המצדיקה דיון שלישי בבקשה לעיכוב ביצוע. לגוף העניין הם טוענים, כי סיכויי המבקש להצליח בערעורו אינם מרובים וכי משלא הביא בפני בית משפט השלום כל טענה ממשית בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים לא היה רשאי לעשות כן בבית המשפט המחוזי. עוד טוענים המשיבים, כי אפילו יש ממש בטענה בדבר מצבו הכלכלי של המשיב 2 אין בכך כדי להצביע על חוסר יכולתו של המבקש להיפרע מהמשיב 1 ( שיחוב, אם יחוב, כלפי המבקש ביחד ולחוד עם המשיב 2) את מלוא סכום התביעה.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שדין בקשת רשות הערעור להידחות. ערכאה זו היא הערכאה השלישית הדנה בבקשת עיכוב הביצוע. אף שאין מדובר בערעור שני (וראה: ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש' לוין) עמ' 862-863), הרי קיים משקל לכך שבקשת המבקש, בנוסחיה השונים, נשמעה ונדונה כבר בשתי ערכאות. בית המשפט קמא בחן את תצהירי הצדדים ונתן את החלטתו על בסיסם, בהתאם להוראות תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. לא מצאתי בטענות המבקש עילה של ממש לשינוי החלטה זו. המשיבים נושים ביחד ולחוד במבקש מכח פסק דינו של בית משפט השלום. אם יתקבל ערעורו של המבקש יהפכו המשיבים לחייבים ביחד ולחוד כלפי המבקש ולפיכך יוכל המבקש להיפרע מכל אחד מהם כדי מלוא סכום ההחזר. בנסיבות אלו, משלא הועלו על-ידי המבקש כל טענות ממשיות באשר למצבו הכלכלי של המשיב 1, ומשהצהיר המשיב 1, כי מצבו הכלכלי איתן, לא נמצא כל פסול בשיקול דעתו של בית המשפט קמא.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 2,000 ש"ח. ממילא בטל גם צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן ביום 16.12.97.