רע"א 733/99 קופת חולים הכללית נ. עיריית נתניה

1.נראה לנו שהשופטת המלומדת שגתה, כאשר סברה שאין היא מוסמכת לדון בתובענה שעתירתה הצהרה על בטלותו של סעיף בחוק עזר. בנסיבות אלה רואים אנו את הבקשה לרשות לערער כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה ואנו מקבלים את הערעור, במובן זה שאנו קובעים שלא היה מקום לתיקון כתב התביעה. לפיכך ידון בית המשפט המחוזי בתובענה כנגד עירית נתניה כפי שהוגשה. שמענו מגב' ישראלי שאין שר הפנים רואה עצמו כבעל דין דרוש בתובענה האמורה, ואין אנו רואים עצמנו לכוף עליו להיות בעל דין, והוא - מבלי לחוות דעתנו לגבי השאלה מה יהיה כלפיו התוקף המשפטי של כל פסק דין שינתן בתובענה האמורה.

2.ככל שהדבר מתייחס לשר הפנים אנו סבורים שצדק בית המשפט המחוזי בסברו (מכללא) שאין מקום לקשור את שתי התובענות זו בזו. כבר מטעם זה אין בדעתנו להתערב בתוצאת ההחלטה. אכן זכותה של המבקשת לנקוט בכל הליך נפרד כנגד שר הפנים, ככל שהדבר יראה לה, מבלי שפסק דין זה יהיה לרועץ.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה כנגד שר הפנים על הסף והיה על המבקשת להגיש ערעור בזכות על ההחלטה. ככל שהדבר דרוש להחלטתנו ראינו את הבקשה לרשות לערער כאילו הוגש ערעור.

אנו דוחים איפוא את הערעור כנגד שר הפנים, שלא מטעמה של השופטת המלומדת, טעם שאין אנו מחווים עליו כל דעה.