רע"א 7337/07 תנובת השרון (1995) ושות' נ. זאב הולנדר

1.לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' ש' שילה), לפיו נדחה ערעורה של המבקשת לאחר שלא התייצבה לדיון בקדם ערעור.

בין המבקשת למשיב התקיימו קשרים עסקיים שבעקבותיהם הגישה המבקשת תביעה כספית נגד המשיב לבית משפט השלום בנתניה. בסיומו של הליך נדחתה התביעה ועל כן ערערה המבקשת על פסק הדין. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן וא' ש' שילה) קיבל את הערעור והורה על החזרת התיק לבית משפט השלום על מנת שיידרש בהכרעתו לעדויות ולראיות שהוצגו לו. בית משפט השלום שב ודן בתביעה אולם מצא לשוב ולדחותה, ועל כן ערערה המבקשת גם על פסק דין זה. ברם, לאחר שהמבקשת לא התייצבה לדיון בקדם ערעור, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה במעמד צד אחד. כשבוע ימים לאחר דחיית הערעור הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין, אך זו נדחתה. המבקשת הגישה גם בקשה לעיון חוזר בהחלטה אחרונה זו, אך גם זו נדחתה.

2.המבקשת טוענת כי לא התייצבה לדיון בקדם הערעור מאחר שכלל לא קיבלה הזמנה לדיון זה ולא ידעה על קיומו. לדבריה, ההחלטה על דחיית הערעור מתבססת על טענת בא כוח המשיב במהלך הדיון כי המבקשת קיבלה הזמנה לדיון, על אף שלא כך היה ועל אף שעיון באישורי המסירה בתיק בית המשפט מעלה כי אין בתיק אישור מסירה על הזמנה לדיון בקדם הערעור. בא כוח המבקשת טוען כי גם לו נמסרה למבקשת הודעה כדין על מועד הערעור, הרי שאז היה על בית המשפט המחוזי לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 450(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ולדחות את הדיון למועד אחר, מאחר שהנזק למבקשת מדחיית הערעור עולה לאין שיעור על הנזק שהיה נגרם למשיב לו היה הדיון נדחה למועד אחר. להערכתה של המבקשת סיכויי ערעורה טובים ועל כן דחיית הדיון למועד אחר מגשימה באופן טוב יותר את זכות הגישה לערכאות. כן נטען כי לא היה מקום להיעתר לבקשת בא כוח המשיב לחייב את המבקשת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין.

3.המשיב בתגובתו מציין כי במזכירות בית המשפט נאמר לו כי לבא כוח המבקשת נמסר הזימון לדיון ומצרף פלט ממחשב בית המשפט המאשר הדברים. לדבריו, המבקשת מנהלת זה זמן רב הליכי סרק נגד המשיב ואינה מקיימת את פסק דינו של בית משפט השלום, חוסר ניקיון כפיים שאינו מצדיק הושטת סעד למבקש.

4.עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק הדין מלמד כי הנימוק לדחיית הקשה הינו:

"מחשב ביהמ"ש מלמד שבכ' המבקשת קיבל זימון לישיבה לדיון מקדמי המסמך אוחד עם דרישת הפיקדון להוצאות שבה עמד. בהעדר תצהיר של המבקשת הבקשה נדחית".

כפי שצוין, המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, שהפעם נתמכה בתצהיר, ובה נטען כי אישורי המסירה בתיק מלמדים כי קיים אישור רק למסירת "הודעה על קביעת ערבון" ואין בהודעה זו כל אזכור למועד הדיון. חרף האמור קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לעיון מחדש בהחלטה, מה גם שלבקשה צורף תצהיר שלא צורף לבקשה המקורית ועל כן מדובר למעשה בבקשה חדשה. המשיב צירף לתגובתו העתק מתדפיס בית המשפט לפיו שוגרה בהצלחה לבא כוח המבקשת "החלטה הזמנה לקדם ערעור והפקדת ערבון" כבר ביום 11.2.07, כאשר הדיון בקדם הערעור נקבע ליום 29.4.07. על פניו, דומה כי מסמך זה מקשה על קשבלת טענתה של המבקשת כי הזימון לדיון בקדם הערעור לא נמסר לה.

משנשמטת טענה זו נותרת אך טענת המבקשת כי היה על בית המשפט קמא להורות על דחיית הדיון למועד אחר. לא מצאתי כי קיימת הצדקה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה.

הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.