רע"א 7337/10 יהונתן ריקמן נ. שירות בריאות כללית

1.

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בפתח תקווה (כבוד השופטת מיכל נד"ב ) לפיה נדחתה בקשת המבקשים להזמין עדים שונים (להלן: הבקשה ).

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי תובענה בה ייחסו למשיבה, שירותי בריאות כללית, רשלנות רפואית, אשר כתוצאה ממנה לא נמנעה הולדתה של רביעייה, ששלושה יילודים ממנה לא שרדו, וכן הולדתו של המבקש 1, שנולד עם פגיעות קשות שונות.

2.

ביום 13.7.10 הגישו המבקשים את הבקשה האמורה, במסגרתה נתבקשה הזמנתם של שלושה עדים: ד"ר לחיאני, מנהל בית החולים מאיר – על מנת שיביא עמו את הרשומות הרפואיות המקוריות המתייחסות למבקשים ואת דו"ח הבדיקה של משרד הבריאות בעניין הולדתו של המבקש 1 ושלושת היילודים הנוספים באותה לידה (להלן: דו"ח ועדת הבדיקה ); פרופ' הרשקו, האחראי על ועדות הבדיקה במשרד הבריאות – על מנת שיביא עמו את דו"ח ועדת הבדיקה האמור וכל מסמך אחר הנוגע ללידת המבקש 1 והיילודים האחרים; וד"ר קיטאי, שחתם על תצהיר גילוי מסמכים מטעם המשיבה.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בהחלטתו עמד בית המשפט על השתלשלות האירועים בתיק. הובהר כי התיק הועבר על ידי כבוד הנשיאה ה' גרסטל לדיון הוכחות בפני השופטת ש' שטמר בשני מועדים שנקבעו. באותה החלטה הורתה הנשיאה כי הצדדים יגישו תצהירי עדויות ראשיות של כל עדיהם ויצרפו לתצהירים את כל המסמכים שבכוונתם להסתמך עליהם. כמו כן הופנו הצדדים לתקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין ). הצדדים הגישו את תצהיריהם ודיון ההוכחות הראשון התקיים במועד שנקבע. בתום הדיון הודיע בא-כוח המבקשים כי הוא שוקל להביא עוד נוסף "עובדתי, שבשלב זה איני רוצה לגלות את שמו" וכן ביקש שהרשומות המקוריות בתיק תוצגנה לקראת הישיבה הבאה. השופטת שבפניה התנהל הדיון קבעה כי אין מקום להורות על הגשת התיק המקורי בשלב זה, וכן דחתה היא את הבקשה להביא עד שפרטיו לא נמסרו מראש וגם לא בעת הדיון. לאחר הדברים האלה הועבר התיק לשמיעה בפני כבוד השופטת מ' נד"ב, והיא דחתה, כאמור, את הבקשה.

נקבע כי הגם שפורמאלית לא הצהיר בא-כוח המבקשים "אלה עדיי", הרי שנוכח החלטת כבוד השופטת ש' שטמר שלא להתיר הבאת ראיות נוספות מעבר לאלה שהובאו בהפניה, הרי שלמעשה הבקשה הוגשה לאחר סיום פרשת התביעה. לגופו של עניין נקבע כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, כי לא ניתן כל טעם מדוע לא הוגשה בסמוך להגשת התביעה אלא בשלב כה מתקדם, וכי לא פורט מה רלוונטיות העדים ובמה וחשיבותם לגילוי האמת. הודגש כי נושא דו"ח ועדת החקירה היה ידוע למבקשים כבר בעת הגשת כתב התביעה, וממילא היו להם די הזדמנויות לפעול להגשתו, ככל שהוא קיים.

4.

המבקשים אינם משלימים עם ההחלטה ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני. בקשתם נסמכת בעיקר על הטענה כי פרשת התביעה טרם הסתיימה וכי מן הראוי היה, אף אם נפל פגם בהתנהלות המבקשים, להתחשב בנסיבות העניין במבקש 1, חסוי שנכותו של 100%, ובכך שאמו, שעדותה חיונית, נפטרה.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. ההחלטה כנגדה יוצאים המבקשים היא החלטה הנוגעת באופן ישיר לניהול המשפט, וככזו, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת. במקרה דנן, ייחס בית המשפט קמא משקל נכבד להחלטות בבקשות דומות, שנתקבלו על ידי המותב הקודם שדן בתיק. עם זאת, ציין בית המשפט בסיפת החלטתו (בנוגע לבקשה להגשת רשומות רפואיות מקוריות), כי אינו כבול להחלטות הקודמות שנתקבלו. ואכן,

לא מן הנמנע כי שופט, שאליו מועבר לשמיעה תיק שהחל להתברר בפני שופט אחר, יקיים הערכה מחודשת של הבקשות שבפניו, וזאת אם תונח בפניו תשתית מספקת להכרה בחשיבותן של הראיות. סירוב לאפשר הבאת ראיות שחיוניותן הוכחה לכאורה, עשוי להוות שיקול במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. במקרה דנן לא הונחה בפני בית המשפט התשתית הנדרשת: הבקשה, שהוגשה בשלב מתקדם, לא נתמכה בתצהיר כמצוות תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי; אף במסגרת בקשת רשות הערעור שלפני לא הובא כל טעם או הסבר לכך. בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.