רע"א 7354/09 גי אילן נ. NEW ACT TRAVEL INC

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע''א 3983/07 (כבוד השופט י' שנלר, כבוד השופט ק' ורדי, כבוד השופטת ר' לבהר שרון) מיום 5.8.2009, בו נדחה הערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בהרצליה בת''א 3165/03 (כבוד השופטת א' מני גור) מיום 7.10.2007, בו נקבע שעל המבקש לשלם 306,250 דולר למשיבים, וזאת בגין שטרי חוב שהוא ערב להם.

1.

המבקש הינו אזרח ישראלי, שימש כנשיא וכמנהל חברת S.T.C. Special's Trading Co (להלן: החברה ), אשר משרדיה מצויים במדינת קליפורניה שבארצות הברית. החברה לקחה הלוואה ביום 8.8.1996 ממשיבה 1 על סך 100,000 דולר אשר הייתה אמורה להיות מוחזרת בתאריך 30.8.96 בצירוף של 5,000 דולר. בנוסף לקחה החברה הלוואה ביום 5.7.1996 ממשיב 2 על סך 175,000 דולר אשר הייתה אמורה להיות מוחזרת בתאריך 4.10.96 בצירוף של 26,250 דולר. על שטרות חוב אלו חתם המבקש כערב אישית לחובות החברה (להלן: השטרות ). בחודש 9/1996 נמלט המבקש לישראל מחמת נושים, ופעילות החברה הופסקה והיא מוגדרת כ"מושהית" על פי דין מדינת קליפורניה.

2.

המשיבים הגישו לבית משפט השלום בהרצליה תביעה כספית על סך 306,250 דולר נגד המבקש, וזאת בגין השטרות שלא נפרעו. בשני המקרים הוגשה התביעה 6 שנים 11 חודשים ו-28 ימים לאחר המועד שנקבע לפירעון השטר, כאשר על פי דיני מדינת קליפורניה תקופת ההתיישנות הרלוונטית היא רק ארבע שנים. בית המשפט קבע שעל המבקש לשלם את מלוא הסכום של השטרות, וזאת בשל היותו ערב אישית להם, וזאת ממספר נימוקים. תחילה דחה בית המשפט את טענות הסף של המערער בקבעו שבית המשפט מוסמך לדון בתביעה, שקיימת יריבות בין הצדדים, שיש עילת תביעה, ושטענת ההתיישנות איננה חלה בענייננו. עוד קבע בית המשפט כי תקופת ההתיישנות הקבועה בדין של מדינת קליפורניה לא חלה באופן ישיר על המבקש, מכיוון שדיני ההתיישנות בקליפורניה נכנסים לגדר הוראות דיוניות ולכן יש לאמץ את דין מדינת הפורום, קרי את דיני ההתיישנות הישראלים, וזאת על פי ע''א 6860/01 חמאדה נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב , פ''ד נז(3) 8 (2003) (להלן: הלכת חמאדה ). בנוסף נקבע שאין להחיל את דין ההתיישנות של מדינת קליפורניה באופן עקיף דרך סעיף 7(ב) לחוק הערבות, תשכ''ז-1967 (להלן: חוק הערבות ), הקובע שכאשר מתיישנת התביעה כנגד החייב העיקרי, ובענייננו החברה, תתיישן התביעה גם כנגד הערב, שכן לא הוכח שהתביעה כנגד החברה התיישנה. כמו כן נקבע שמועדי תחילת תקופת ההתיישנות הינם מועדי הפירעון המופיעים על גבי השטרות, ושהמשיב לא הצליח להוכיח שהיה מועד דרישה קודם לכן. לגופה של התביעה קבע בית המשפט על סמך נסיבות המקרה והניסוח של השטרות, ששטרי החוב הינם בגדר הלוואות לצורך מימון עסקאות, ולכן יש להחזירם במלואם, והם אינם בגדר השקעה בעסקאות נושאות רווח, אשר משירדו לטמיון אין להחזירם במלואם.

3.

בעקבות פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערעור בנמקו שבית המשפט הישראלי מוסמך לדון במקרה דנן, וזאת בשל צמצום קשת המקרים בהם ייעתר בית המשפט לטענת הפורום הלא נאות. כמו כן, מכיוון שאין הפורום הזר, קרי קליפורניה, עדיף באופן בולט וברור על הפורום המקומי, וזאת במיוחד כאשר בנסיבות המקרה המערער נמלט לישראל מחמת נושיו אשר לטענתו מאיימים על חייו, ולאחר מכן טען בחוסר תום לב שישראל איננה הפורום הנאות לדון בעניינו.

מכאן הבקשה שלפני.

4 .

המבקש טוען שטעה בית המשפט המחוזי בדחייתו את הערעור, תוך שהוא מדגיש מספר טיעונים עיקריים: ראשית, בית המשפט המחוזי לא דן כלל בטענת ההתיישנות . מאחר שדיני ההתיישנות בקליפורניה קובעים שחלה התיישנות לאחר 4 שנים בלבד, ומכיוון שהחייבת העיקרית היא החברה אשר עליה חלים הדינים בקליפורניה, הרי שחל סעיף 7(ב) לחוק הערבות הקובע כי " התיישנה התביעה נגד החייב, מתיישנת גם התביעה נגד הערב, אם לא התיישנה לפני כן". לפיכך, היה צריך לקבוע לטענתו שחלה התיישנות בענייננו. בנוסף טוען המבקש שדיני ההתיישנות במדינת קליפורניה הינם מהותיים ולכן לפי הלכת חמאדה יש לאמץ במקרה זה את דין מדינת הפורום הזר, אשר כאמור קובע שתקופת ההתיישנות תהיה 4 שנים בלבד. לבסוף טוען המבקש שמכיוון שנקבע בנוסח השטרות עצמם שפירעון השטר הוא "על פי דרישה או אם אין דרישה אזי במועד הספציפי", ומשהוכח שהייתה דרישה מוקדמת כזאת לעניין השטר של משיב 2 ביום 2.10.2003, כלומר מעל ל-7 שנים ממועד הפירעון של השטר, חלה טענת התיישנות גם על פי דיני ההתיישנות הישראליים.

5 .

המשיבים טוענים שפסקי הדין שניתנו בערכאות דלמטה היו מפורטים מנומקים וללא פגם אשר מצדיק את התערבות בית משפט זה, כל שכן כאשר מדובר על דיון בגלגול שלישי.

6 .

לאחר עיון בבקשה ובתשובה נחה דעתי כי בנסיבות העניין דינה להידחות. כידוע, בקשת רשות ערעור ב''גלגול שלישי'' לא תינתן אלא במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע''א 9168/08 מריו לזניק נ' ענבר ליס בע''מ

(לא פורסמה, 3.2.09)). המבקש לא הצביע על סוגיה אשר מצדיקה דיון שכזה. בית משפט השלום דן בטענות ההתיישנות של המבקש באופן מפורט ומנומק, ועל קביעותיו סמך את ידיו בית המשפט המחוזי. בין יתר הקביעות העובדתיות שקבע בית המשפט ואשר עונות לטענות המבקש ניתן למצוא את הקביעה שלא הוכח במקרה דנן שהייתה דרישה לקיום שטר החוב מהחברה לפני המועד הקבוע בשטר. כמו כן נקבע על בסיס חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים שדיני ההתיישנות של מדינת קליפורניה הם דיוניים ולא מהותיים, ולכן יש להחיל את דיני ההתיישנות של ישראל על המקרה דנן. בנוסף נקבע שהנחת היסוד של המבקש לפיה התביעה כלפי החברה התיישנה היא מוטעית, ולכן בנסיבות המקרה דנן אין להחיל את סעיף 7(ב) לחוק הערבות. אוסיף ואציין שקביעות בית המשפט היו בבחינת יישום הלכות בלבד במקרה הקונקרטי, ולכן אינן מעמידות עילה לקיום של דיון בערכאה שלישית (רע''א 2882/05

בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסמה, 16.1.06)).

משכך, הבקשה נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים בסך 5,000 ש''ח.