פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 7367/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
אלגרה פלח
נ ג ד
המשיב:
1. חיים רווה
המשיבים הפורמאליים:
2. יורם פרוביזור
3. תהילה בן גיא
בקשה לרשות ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטות
מ' נד"ב
,
ח' קיציס
ו-
י' רוטנברג
) בע"א 20196-04-20 מיום 30.8.2020
בשם המבקשת:
עו"ד מאיר אהרוני
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטות מ' נד"ב , ח' קיציס ו- י' רוטנברג ) בע"א 20196-04-20 מיום 30.8.2020, במסגרתו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת ש' קמיר-וייס ) בה"פ 57122-04-19 מיום 1.3.2020.
2.
בפסק דינו קיבל בית משפט השלום את תובענת המבקשת למתן סעד הצהרתי, הקובע כי היא בעלת זכות השימוש והחזקה הבלעדית ברצועת קרקע המחברת בין חצרות בתיהם החכורים שלה ושל המשיב (להלן: שטח המריבה ). בית המשפט מצא כי השימוש בשטח המריבה יוחד באופן בלעדי ובמשך עשרות שנים לביתה של המבקשת, באמצעות גדר שהוקמה בשנות ה-60 מכוח הסכם בעל פה שנחתם על ידי החוכרים הקודמים של הבתים (להלן: הסכם השיתוף ). משכך, נקבע כי בהיעדר ראיה במסמכי החכירה ובפנקס המקרקעין באשר למיקום גבולות שטחי החכירה, וכל עוד לא נקבע בפסק דין של הערכאה המוסמכת כי המשיב הוא בעליו של שטח המריבה, רשאית המבקשת להמשיך להחזיק בו מכוח סעיפים 17 ו-19 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.
3.
כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב וביטל את פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט קבע כי מאחר שלשני הצדדים הוקנו זכויות חכירה בחלקים בלתי מסוימים במקרקעין, אזי זכותם בחצר היא משותפת ומתפרסת בכל חלקי החצר, ועל כן נדרש הסכם השיתוף שהקצה את השימוש בשטח המריבה לביתה של המבקשת. ואולם, נקבע כי בהיעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהכלל לפיו הסכם שיתוף ניתן לביטול בהודעה שנמסרה תוך פרק זמן סביר מראש, התנגדותם של המשיבים לשנויים שביצעה המבקשת בשטח המריבה בשנת 2013 היוותה ביטול כדין של ההסכם, כך שלמבקשת אין עוד כיום זכות להחזיק בשטח מכוחו של ההסכם.
4.
לאחר עיון
בבקשה
ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי
כי
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
לא
מעורר
כל שאלה משפטית
עקרונית
החורגת
מעניינם
של
הצדדים, וכי מתן רשות
ערעור
אינו
דרוש
כדי
למנוע עיוות
דין .
5.
הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.
ניתנה
היום, כ' בכסלו התשפ"א (6.12.2020).
ש ו פ ט