רע"א 7372/21 יחזקאל סופר נ. משה איסטרין

1.

המבקשים שכרו מהמשיבים דירה בשכירות חופשית (להלן: הדירה ). ביום 19.4.2020 הגישו המשיבים תביעה לפינויה, מאחר שהמבקשים, כנטען, לא עמדו בתשלומי השכירות. ביום 10.6.2020 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ובית משפט השלום בבת ים קבע כי הדירה תפונה (להלן: פסק הדין ). לאחר מתן פסק הדין הגישו המבקשים כתב הגנה ובקשה לביטולו. בקשה זו נדחתה ביום 20.7.2020. נקבע, בין היתר, כי לא הונחה תשתית משפטית להורות על ביטול פסק הדין, וכי אף אם בית המשפט יניח כי ניתן הסבר מספק באשר למחדל שהוליך לאי הגשת כתב הגנה, שיקול סיכויי ההגנה מוליך לדחיית הבקשה. ערעור על פסק הדין נדחה ביום 8.11.2020 – משלא הופקד עירבון. ביום 18.4.2021 הוגשה בקשה נוספת לביטול פסק הדין, אשר נדחתה בו ביום. ביום 19.7.2021 הגישה המשיבה 2 בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין, נוכח שיבוש ספרות במספר תעודת הזהות של המבקש 1. ביום 28.7.2021 תוקן פסק הדין (להלן: החלטת התיקון ) . בקשה לביטול החלטת התיקון נדחתה ביום 8.8.2021 (להלן: ההחלטה הנוספת ).

2.

המבקשים הגישו ערעור על החלטת התיקון ועל ההחלטה הנוספת, וטענו כי מאחר שפסק הדין תוקן, נתונה להם זכות ערעור על פסק הדין (נוכח הוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; להלן: חוק בתי המשפט ). לצד ערעורם הגישו המבקשים בקשה לעיכוב פינויים מהדירה. ביום 29.9.2021 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' אטדגי ) את הבקשה. בית המשפט ציין כי על פסק הדין כבר הוגש ערעור שנדחה, והוסיף כי אין הוא סבור שהוראת סעיף 81 מאפשרת לשוב ולהגיש ערעור על פסק דין שהערעור עליו נדחה, בפרט כאשר התיקון לא שינה את תוכן פסק הדין. בית המשפט עמד על כך שמדובר בפינוי המבקשים מדירת מגוריהם אך קבע כי סיכויי הערעור, כמו גם מאזן הנוחות, נוטה לטובת המשיבים. בכל הנוגע למאזן הנוחות נקבע כי מדובר בדירה בשכירות חופשית, ועל פי כתב התביעה המבקשים לא משלמים דמי שכירות, למצער בנוגע לחלק מהתקופה. בקשה לעיון מחדש שהגישו המבקשים נדחתה ביום 7.10.2021, ובית המשפט ציין כי לא נדרש דיון במעמד הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע.

למען שלמות התמונה יוער כי ביום 31.10.2021, משלא הפקידו המבקשים ערובה בערעור, הורה בית המשפט המחוזי "לפנים משורת הדין" על מתן שהות נוספת בת שלושה ימים להפקדתה, והוסיף כי ככל שלא תופקד, יימחק הערעור ללא התראה נוספת.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע פינויים מהדירה. בבקשה, מעלים המבקשים – שאינם מיוצגים – טענות רבות שמכוונות להחלטות שונות שנינתו בעניינם. לגופם של דברים, טוענים המבקשים, בין היתר, כי שגה בית המשפט משדחה את בקשתם לעיכוב הפינוי מבלי שערך דיון במעמד הצדדים; כי אין לתת משקל לתגובה שהגישו המשיבים לבקשה לעיכוב הפינוי; כי סיכויי ערעורם טובים, וזאת בין היתר מאחר שסעיף 81 לחוק בתי המשפט מאפשר להם לערער על פסק הדין (על אף דחייתו של ערעור קודם בעניינו); וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם מקום שמדובר בדירת המגורים שלהם.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. בית המשפט המחוזי בחן את הבקשה לעיכוב הפינוי בהתאם לשיקולי מאזן הנוחות וסיכויי הערעור ומצא כי הם מוליכים לדחייתה. בית המשפט התייחס לטענות המבקשים, ובכלל זאת לטענתם שנתונה להם זכות ערעור על פסק הדין נוכח תיקונו. עוד עמד בית המשפט על כך שהמבקשים לא משלמים דמי שכירות באופן סדיר, וכי יש בעובדה זו כדי להטות בנסיבות המקרה את הכף לעבר דחיית הבקשה. לא מצאתי כי יש עילה להתערב בהחלטה זו. מדובר כאמור בבקשה לעיכוב ביצוע פינוי שעליו הורה בית משפט השלום לפני כשנה וחצי, בחודש יוני 2020. בקשת המבקשים לביטול פסק הדין נדחתה וכן ערעור שהוגש על החלטה זו. קיים קושי אפוא לקבל את טענת המבקשים שמדובר בפינוי בהול שניתן ללא הודעה מוקדמת (סעיף 53 לבקשה) – מה גם שבבקשה לא נטען כי נקבע תאריך לפינוי כאמור. נוכח כל האמור לעיל לא מצאתי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מקימה עילה למתן רשות לערער, לפי אמות המידה המקובלות.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.