רע"א 7379/12 גואל חזות נ. בנק איגוד לישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט פרופ' ע' גרוסקופף) בת"א 25592-07-12 מיום 23.9.2012, במסגרתה דחה את בקשת המבקשים ליתן צו מניעה זמני נגד מימוש משכון על פיקדון שהופקד להבטחת חוב בידי המשיב (להלן: הבנק ).

העובדות הצריכות לעניין

2.

חברת נדל"ש נכסים והשקעות בע"מ (להלן: החברה ) היא לקוחה של הבנק, ומנהלה הוא מר יוסף כהן (להלן: יוסף ). יוסף הוא אחיה של המבקשת 2 (להלן: המבקשת ). הנכס המהותי של החברה הוא זכויות בחלק ממבנה מסחרי בנתניה (להלן: הנכס ). בשנת 2005 קיבלה החברה הלוואה מהבנק לשם רכישת נכסי מקרקעין. לצורך מתן ההלוואה, דרש הבנק מהחברה להעמיד פיקדון בסך של 1,250,000$ כבטוחה לפרעון ההלוואה. בשנת 2008, לאחר שהפיקדון ששימש כערבון להלוואה התרוקן, דרש הבנק ערבון כספי אחר. החברה פנתה למבקשים בבקשה להעמיד את הפיקדון הכספי לטובת הבנק. המבקשים הסכימו והעבירו ליוסף ולחברה את הפיקדון אשר מופקד בחשבון הרשום על שם המבקשת. ביום 27.5.2011 רשם הבנק משכון לטובתו על הפיקדון בחשבונה של המבקשת.

3.

במקביל, בין יוסף לרעייתו, ג'ואל כהן (להלן: ג'ואל ), התנהלו הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה. ביום 27.1.2010 הגיעו יוסף וגו'אל להסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה כל רכושם מהווה רכוש משותף. בעקבות ההליכים המשפטיים בין יוסף לג'ואל, חששו המבקשים כי סכסוך זה עשוי לסכן את פיקדונם. המבקשים פנו לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני, וביום 14.11.2011 ניתן צו מניעה זמני האוסר על החברה לעשות דיספוזיציה בנכס, וכך הובטח שלא יוברח הנכס בטרם פרעון החוב לבנק. בית המשפט מינה כונס נכסים למימוש זכויות החברה בנכס. ביום 13.6.2012 אישר בית המשפט את עסקת מכירת הנכס.

4.

הבנק פנה בחודש מאי 2012 לחברה והבהיר כי אם לא יסולק מלוא החוב, יפעל הבנק בכל האמצעים העומדים לרשותו, לרבות מימוש המשכון על הפיקדון אשר מצוי בחשבונה של המבקשת. המבקשים פעלו לעדכון הבנק לגבי מכירת זכויות החברה בנכס, וביקשו להימנע ממימוש המשכון, שכן כספי המכירה יכסו את מלוא חוב החברה. ביום 10.7.2012 הודיע הבנק כי בכוונתו לממש לאלתר את הפיקדון.

5.

ביום 12.7.2012 הגישו המבקשים תביעה נגד הבנק, במסגרתה ביקשו מבית המשפט ליתן צו מניעה המונע מן הבנק את מימוש המשכון על הפיקדון. בד בבד עם הגשת התביעה הגישו המבקשים בקשה דחופה למתן צו המניעה הזמני.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים וקבע כי אין מקום ליתן צו מניעה זמני, וזאת מהטעמים הבאים: עילות התביעה של המבקשים נגד מימוש המשכון על הפיקדון הן למעשה טענות שיש למבקשים נגד הבנק בקשר למחדלים שהם מייחסים לבנק באי-הבטחת החוב כלפיו באמצעות בטוחה אחרת (משכון על קרקע השייכת לחברה) ובהעמדת אשראי לפיקדון. בית המשפט קבע כי לא ניתן לראות כיצד טענות אלו מצדיקות מתן צו למניעת מימוש המשכון. נקבע, כי לכל היותר יש בטענות אלו כדי להצדיק הגשת תביעה כספית נגד הבנק, במידה וישתכלל נזק שניתן יהיה להוכיחו. עוד קבע בית המשפט כי דרישת הבנק לממש את המשכון וסירובו להמתין לכספים שייתכן ויתקבלו מכונס הנכסים עקב מכירת הנכס השייך לחברה, אינם שרירותיים. בית המשפט קבע כי על אף שהליך מכירת הנכס קרוב לסיום, לא ברור האם כונס הנכסים יקבל הוראה מבית המשפט לענייני משפחה אשר תאפשר לו להעביר את הכספים לבנק, בעוד שההתנהלות המשפטית בין יוסף לרעייתו טרם הסתיימה. במצב דברים זה, קבע בית המשפט, כי אין לדרוש מהבנק להסכים לשמש כ'בן ערובה', כשלרשותו בטוחה טובה, שממנה הוא יכול להיפרע. עוד נקבע כי מבחינת מאזן הנוחות לא ניתן לראות איזה נזק יגרם למבקשים מאי מתן צו המניעה. זאת, מכיוון שהבנק הוא גוף פיננסי יציב, וככל שיוכח כי התנהלותו גרמה למבקשים לנזק, יוכל לשאת בכל פסיקה שתחייב אותו בתשלום פיצויים. בית המשפט ציין כי מעיון בתיק עולה כי הטעם האמיתי בעטיו התבקש צו המניעה אינו קשור לבנק, אלא נוגע לסכסוך בין יוסף, ג'ואל והמבקשים. החשש של המבקשים הוא שאם יפרע הבנק מהפיקדון, הדבר יעניק יתרון דיוני לג'ואל ויחייב אותם להגיש תביעת השבה (כערב שפרע) נגדה, במקום המצב הנוכחי בו היא צריכה להגיש תביעה נגדם ככל שהיא טוענת שהפיקדון שייך למעשה לבעלה ולה. בית המשפט קבע כי אין בטענה זו כדי להצדיק פגיעה בזכותו של הבנק להיפרע מהמשכון המופקד אצלו. לאור האמור, נקבע כי המבקשים לא הראו עילה לכאורית המצדיקה מתן צו מניעה וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתם.

בקשת רשות הערעור

7.

המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי אין מקום ליתן צו מניעה זמני בעניינם. לטענתם, עומדת להם עילת תביעה טובה נגד הבנק, וזאת לאור התרשלותו לרשום הערת אזהרה לטובתו על הנכס וכאשר פעל בדרך של משכון על פיקדון כספי. עוד טוענים המבקשים כי הבנק הפר את חובותיו ליידע אותם ביחס לסיכונים באי-רישום הערת האזהרה. סירובו של הבנק, לטענתם, להמתין להעברת כספי מכירת הנכס הוא שרירותי וחסר תום לב. לדבריהם, במשך שבע שנים חידש הבנק אוטומטית את ההלוואה, ואין סיבה לממש את המשכון דווקא כאשר הנכס נמצא בהליך של מכירה. עוד טוענים המבקשים, כי שגה בית המשפט כאשר התחשב בטענותיה של ג'ואל, כאשר היא הקפיאה את בקשתה להצטרף להליך. המבקשים מוסיפים וטוענים כי טעה בית המשפט גם בעניין מאזן הנוחות, שכן השארת המצב הקיים לא גורמת לנזק כלשהו לבנק, אשר נותר לרשותו המשכון על הפיקדון עד לקבלת כספי מכירת הנכס.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ושקילת הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת המשיבים. הלכה היא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט במצבים חריגים (ראו: רע"א 3851/11

נדב נ' לוי , בפסקה 4

(לא פורסם, 7.6.2011)). לא מצאתי כי הבקשה דנן נמנית עם אותם חריגים.

בית המשפט המחוזי התייחס לשיקולים השונים אשר יש לבחון בעת שקילת מתן סעד זמני, וקבע כי הן סיכויי התביעה, הן מאזן הנוחות והן שיקולי הצדק אינם נוטים לטובת המבקשים. לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו. לא מצאתי כי טענותיהם של המבקשים מקימות בסיס משפטי למתן צו המניעה. לרשות הבנק עומדת ערובה טובה וזמינה. אין חובה משפטית בנסיבות התיק שלפנינו לפיה ניתן לחייב את הבנק להמתין לסיום הליכי מכירת הנכס, כאשר אין כל ודאות לכך שכספי המכירה יכסו את מלוא חוב החברה, וזאת גם על רקע ההליכים המשפטיים המתנהלים בין יוסף לרעייתו בבית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, המבקשים לא הצביעו בבקשת רשות הערעור על נזק ממשי

שצפוי להיגרם להם ממימוש המשכון על הפיקדון. כפי שציין בית המשפט המחוזי, במידה והמבקשים יוכיחו שהבנק גרם להם לנזק כספי, יוכלו להיפרע ממנו בגין נזקיהם.

9.

החלטתי אפוא לדחות את בקשת הרשות לערער, ממילא אין עוד מקום להידרש לבקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני עד להכרעה סופית בהליכים, והיא נמחקת בזאת. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.