פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 7401/97 אבי חסן נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · ערעור על גזר דין בעבירת הריגהערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי לאחר החזרת העניין לקביעת עונש

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון המיר הרשעה ברצח בהריגה, בהעדר הוכחה לכוונה להמית, והחזיר את העניין לקביעת עונש. בית המשפט המחוזי גזר ארבע עשרה שנות מאסר בפועל. הערעור על חומרת העונש נדחה, מאחר שהעונש הולם את חומרת המעשה ואת מדיניות הענישה במקרים של נטילת חיי אדם.

העובדות

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי ברצח. בערעור הומרה ההרשעה להריגה, מאחר שלא הוכח כי התכוון להמית. העניין הוחזר לבית המשפט המחוזי לקביעת עונש, ונגזרו ארבע עשרה שנות מאסר בפועל.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם העונש של ארבע עשרה שנות מאסר שהושת על המערער שהורשע בהריגה הולם את נסיבות העבירה?

הלכות

  1. 1

    עונש של ארבע עשרה שנות מאסר שהושת בגין הריגה בנסיבות חמורות, שבהן המערער בא עם סכין שלופה כשהקרבן היה במכוניתו, הולם את נסיבות העבירה ותואם את מדיניות הענישה הנוקטת במקרים של נטילת חיי אדם.

    ״נסתפק בכך שנאמר שהעונש שהושת על המערער הולם את נסיבות העבירה ואף שאיננו עונש קל״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הריגה
  • רצח
  • ענישה
  • מאסר בפועל
  • נטילת חיי אדם
  • סכין שלופה
  • מדיניות הענישה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

7401/97

בפני:

כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

כבוד

השופטת ד' ביניש

כבוד

השופט ע' ר' זועבי

המערער

:

אבי

חסן

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערעור

על גזר דין בית המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו

מיום 20.11.97 בתיק 497/93

שניתן

על ידי כבוד השופטים: א' לוי,

ד'

ברילנר ונ' ישעיה

תאריך

הישיבה:

כ"ג באדר תשנ"ט

(11.3.99)

בשם

המערער

:

עו"ד ישראל משה

ועו"ד ורד עמית

בשם

המשיב

ה: עו"ד

תמר בורנשטיין

פסק-דין

המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי ברצח. בערעור המיר בית משפט זה את הרצח בהריגה "משום שאין להניח כדבר מובן מאליו שהוא [המערער] התכוון דווקא להמיתו" [את הקרבן] וכי "לא הוכח - ולו מחמת הספק שהמערער התכוון להמית את המנוח". בית משפט זה הרשיע את המערער באשמת הריגה.

העניין הוחזר לבית המשפט המחוזי לשם קביעת עונשו של המערער ובית המשפט השית עליו עונש מאסר בפועל של ארבע עשרה שנות מאסר מיום מעצרו. על כך הערעור.

הסניגור המלומד טען כל שניתן לזכותו של המערער בהדגישו את הנסיבות המקלות עמו לטענתו, ובמיוחד הפנה תשומת לבנו לכך שבית המשפט המחוזי טעה בקבעו כי המנוח נדקר כשישב במצב של נמנום. אלא שבהתחשב בכך שהמערער בא עם הסכין השלופה, שעה שהקרבן היה בתוך מכוניתו, אין בטעות המיוחסת לבית המשפט המחוזי כדי להמעיט מחומרת המעשה.

בית משפט זה בפסק דינו פרט בצורה רחבה ומקפת את כל הנסיבות ואין צורך לחזור עליהן. נסתפק בכך שנאמר שהעונש שהושת על המערער הולם את נסיבות העבירה ואף שאיננו עונש קל, עולה הוא בקנה אחד עם מדיניות הענישה הראויה הנקוטה על ידי בית משפט זה במקרים של נטילת חיי אדם בנסיבות חמורות כפי אלה שבענייננו.

הערעור נדחה מבלי שנתבקשה תגובת המשיבה.

ניתן היום, כ"ג באדר תשנ"ט

(11.3.99).

ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97074010.

J01

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 7401/97

הלכות

  1. 1עונש של ארבע עשרה שנות מאסר שהושת בגין הריגה בנסיבות חמורות, שבהן המערער בא עם סכין שלופה כשהקרבן היה במכוניתו, הולם את נסיבות העבירה ותואם את מדיניות הענישה הנוקטת במקרים של נטילת חיי אדם.