רע"א 7402/03 מזל הללי נ. שיכון פיתוח לישראל בע"מ

תביעתה של המשיבה, בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, לסילוק ידה של המבקשת (להלן: הללי) ממבנה ומחצר (להלן: הנכס), בהם מתגוררת זה כשלושים ושלוש שנים, התקבלה, תוך שנקבע כי מעמדה של הללי, לכל היותר, הוא מעמד של "בר רשות חינם" אשר בוטל בעצם הגשת התביעה נגדה. בהתאם, חויבה הללי לסלק את ידה מהנכס (להלן: פסק-הדין), וביצוע פסק-הדין עוכב אך לחודש ימים, לצורכי התארגנות הללי בלבד. על פסק-הדין הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (להלן: הערעור).

או אז פנתה הללי, ביום 1.7.03, לערכאה הדיונית, בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בערעור. בקשתה נדחתה. הערכאה הדיונית קבעה, כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן היא זו ששמעה את הראיות. הוסיפה הערכאה הדיונית וקבעה, כי נזקה המיידי של המשיבה בעיכוב ביצוע פסק-הדין עולה על נזקה של הללי באי-עיכוב ביצוע פסק-הדין, וכי מכל מקום הללי לא הצביעה על נזק מיידי כלשהו.

על החלטה זו ערערה הללי לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (השופטת צפורה ברון) קבע, כי לאחר עיון בבקשה, בתגובה, בהחלטת הערכאה הדיונית ובערעור עצמו, אין מקום לעכב את ביצוע פסק-הדין.

מכאן לבקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה ניתן ביום 18.8.03 צו ארעי המונע את פינוי הללי מן הנכס עד להחלטה אחרת. בגדר בקשתה, טוענת הללי כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי הנזק שבאי-עיכוב ביצוע פסק-הדין – הותרתה ללא קורת גג – עולה על הנזק הכספי אשר עלול להיגרם למשיבה מעיכוב ביצוע פסק-הדין. בתגובתה לבקשה זו – בגדרה נדרשה המשיבה להתייחס לשאלת זכאות הללי לדיור חלופי, וכן להסדרי מגוריה בתקופת הביניים לאחר הפינוי ועד להקצאת דיור חלופי – טענה המשיבה, כי הערכאה הדיונית קבעה כי הללי אינה זכאית לדיור חלופי, וכי מכל מקום אין להקצות לה דיור חלופי. הוסיפה המשיבה וטענה, כי סיכוי הערעור נמוכים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת אי-עיכוב ביצוע פסק-הדין. עוד ביקשה המשיבה, כי תופקדנה ערבויות מתאימות, במידה ויינתן צו עיכוב ביצוע כמבוקש.

החלטתי ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

כאמור, עיקרו של פסק-הדין הוא בפינוי הללי מדירתה היחידה, בה היא מתגוררת זה כשלושים ושלוש שנים. בתגובתה מדגישה המשיבה, כי הללי אינה זכאית לדיור חלופי. במצב דברים זה, ברי כי הנזק שבאי-עיכוב ביצוע פסק-הדין הוא נזק קשה, שכן אם תפונה מדירה זו עלולה היא למצוא את עצמה ללא קורת גג. יתירה מזו, וכעולה מתגובתה של המשיבה לבקשת עיכוב הביצוע שהוגשה לבית-המשפט המחוזי – אליה מפנה הללי בבקשה שבפניי – נזק זה אינו הפיך, שכן המשיבה אמורה להרוס את הנכס לצורך הקמת פרוייקט דיור במקום. לעומת זאת, הנזק עליו מצביעה המשיבה, הוא נזק כספי בלבד. ברי, איפוא, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב ביצוע פסק-הדין.

לפיכך, החלטתי לקבל את הערעור, ולהורות על עיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו עד למתן החלטה בערעור המבקשת בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

המשיבה תישא בשכר-טרחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח, וכן בהוצאות.