רע"א 7405/06 זלר אבלגון ליסינג בע"מ-כיום ענבר ליס ופיננסים בע"מ נ. אריה ח

1.

לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטים ע' פוגלמן, ק' ורדי ואילן ש' שילה), במסגרתו נתקבל בחלקו ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופטת ש' אלמגור), במסגרתו נתקבלה תביעה שהגישה המבקשת נגד המשיבה לתשלום תגמולי ביטוח.

2.

המבקשת, חברה העוסקת בשכר-מכר של כלי רכב וציוד מכני, התקשרה עם המשיבה בפוליסת ביטוח מסוג "מטריה". ביטוח זה, יש להבהיר, בא בנוסף לביטוח המקיף הרגיל בו היו מבוטחים כלי הרכב. ביטוח ה"מטריה" האמור נועד ליתן כיסוי ביטוחי למקרים שבהם המבקשת אינה יכולה להיפרע מתגמולי הביטוח המקיף, מאחר שמבטחי כלי הרכב אינם נושאים בפיצוי מחמת זיוף או מרמה, או מאחר שאין אפשרות לממש את השעבוד או לגבות בכל דרך שהיא את היתרה שמגיעה למבקשת מלקוחותיה.

המבקשת הגישה לבית משפט השלום תביעה בגין שבעה מקרים, שבגינם לא שילמה המשיבה את תגמולי הביטוח מכוח הפוליסה. בית משפט השלום קיבל את התביעה במלואה. הוא קבע שהמבקשת פעלה כפי שנדרש ממנה על פי תנאי הפוליסה, ועשתה כל אשר לאל ידה כדי לאתר את כלי הרכב, לרבות הפעלת חוקרים פרטיים לאיתור כלי הרכב, פניה לחברות הביטוח ונקיטה בהליכים משפטיים נגדן. בית משפט השלום דחה את טענת המשיבה, לפיה תנאי לתשלום תגמולי הביטוח היה הגשת תלונה במשטרה על גניבת כלי הרכב, וקבע כי תנאי זה אינו מופיע בפוליסה. בנוסף, נתן בית המשפט אמון בעדותו של מר בן דויד, שהעיד מטעם המבקשת כי פנה מספר פעמים למשטרה, אך ניתקל בסירוב לקבל את תלונתו. בית המשפט אף מצא מספר חיזוקים לגירסתו של מר בן דויד. לגופו של עניין ולאחר שדן במקרי הביטוח הקונקרטיים, קבע בית המשפט כי המבקשת הוכיחה את זכאותה לתגמולי ביטוח בכל אחד מן המקרים וכי המשיבה, מאידך, נהגה בחוסר תום לב כשסירבה להעביר לידי המבקשת תגמולים אלה.

3.

המשיבה ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ערעורה התקבל בחלקו. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ע' פוגלמן, ד"ר ק' ורדי וא' ש' שילה) קיבל, ביחס לשלושה ממקרי הביטוח, את הטענה לפיה המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שפעלה כפי שמבוטח סביר היה פועל למיצוי זכויותיו מול המבטחת. בית המשפט ציין כי "מקרה הביטוח" הוגדר בפוליסה כסירובה של מבטחת לשלם תגמולי ביטוח מאחת מהסיבות המנויות שם. בהסתמך על הגדרה זו נקבע לגבי שניים מן המקרים (מקרה "דו חברה קבלנית" ומקרה "ג'רוזלם פטרוליום"), כי המשיבה לא הוכיחה שארע מקרה הביטוח, שכן היא כלל לא פנתה למבטחת בדרישה לשלם על פי הביטוח המקיף וממילא לא נענתה בשלילה. משלא הוכח מקרה ביטוח, כך נקבע, לא היה מקום לקבל את תביעת המבקשת בעניינים אלה. זאת ועוד. בית המשפט קבע כי אם היתה המשיבה מצליחה להגיש תלונה במשטרה ותובעת את תגמולי הביטוח מכוח מפוליסת הביטוח המקיף, יתכן ואף סביר שהיתה זוכה לתגמולים מהמבטחת. מבוטח סביר שאינו חוסה תחת הגנת פוליסת ה"מטריה" – כך קבע בית המשפט – היה פועל ללא לאות כדי להשיג את אישור המשטרה, אישור שבלעדיו לא תשלם המבטחת תגמולים. "פנייה למשטרה, קבלת אישור על הגשת תלונה ופניה בתביעה למבטחת על סמך האישור הן פעולות בסיסיות שהיה על המבקשת לבצע, אולם היא לא הוכיחה שביצעה אותן". אשר למקרה השלישי (מקרה "בנוטו") – אף כאן קבע בית המשפט כי מקרה הביטוח לא הוכח כלל שכן המבקשת לא הוכיחה שפנתה למבטחת, ובנוסף היא לא פנתה למשטרה בתלונה, על אף שהיתה צריכה לעשות כן.

4.

המבקשת אינה משלימה עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת מדגישה כי בית משפט השלום קבע, מחד, כי היא עשתה "מעל ומעבר" לאתר את כלי הרכב הנדונים ויצאה ידי חובתה על פי תנאי הפוליסה, ומאידך – מצא פסול בהתנהגות המשיבה וקבע כי היא דרשה בחוסר תום לב מובהק דרישות שזכרן לא בא בפוליסה. המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי הוסיף, למעשה, תנאי מוקדם לחבותה של

המשיבה – דרישה לפניה מוקדמת למשטרה, אולם דרישה זו לא נמצאה בפוליסה. לפיכך, סבורה המבקשת כי יש להחזיר על כנה את קביעת בית משפט השלום, לפיה לא היתה מוטלת עליה, על פי הפוליסה, כל חובה לפנות לרשויות המשטרה. כן טוענת המבקשת כי לא היה מקום להתערב בממצאי האמינות שקבע בית משפט השלום, שפסל מחד את מהימנות עדי המשיבה, וקיבל, מנגד, את גרסת עדי המבקשת בדבר פנייתם למשטרה, וסירובה של זו לקבל תלונותיהם.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. אכן, בית המשפט המחוזי קיבל את טענות המשיבה בעניינים שונים ובכך הפך את פסק דינה של הערכאה הראשונה, אולם זאת, לאחר ניתוח החומר הראייתי ותוך דיון משפטי ענייני בפרשנות הפוליסה הרלבנטית. בית המשפט נכנס לעובי הקורה, ובחן באופן פרטני כל אחד מן המקרים שהובאו בפניו. עניינה של המבקשת נדון, אפוא, על ידי שתי ערכאות, ולאחר שבחנתי את טענותיה, לא מצאתי כל שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם של הצדדים, אשר מצדיקה מתן רשות לדון בתיק בגלגול שלישי. למעלה מן הצורך יצוין כי לא נפל פגם המצדיק התערבותנו בקביעת בית המשפט המחוזי, לפיה הגשת תלונה במשטרה, קבלת אישור מהמשטרה ופניה למבטחת הן פעולות בסיסיות שהיה על המבקשת לבצע. הבקשה נדחית.