רע"א 7407/00גולן קזאמל נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ר' יפה-כ"ץ) הרשיע את המבקש בעבירות של סחיטה בכוח (עבירה לפי סעיף 427(א) (סיפא) לחוק העונשין, התשל"ז1977-), סחיטה באיומים (עבירה לפי סעיף 428 (סיפא) לחוק הנ"ל), כליאת שווא (עבירה לפי סעיף 377 (רישא) לחוק הנ"ל וסרסרות למעשי זנות (עבירה לפי סעיף 199(א)(ב) לחוק הנ"ל). זאת לאחר שמצא כי המבקש, יחד עם אחרים, הביא שתי אזרחיות רוסיות בתואנות שווא מתל-אביב לאילת, כלא אותן בדירה, כפה עליהן בכוח ובאיומים לעסוק בזנות ונטל לעצמו את הכספים שהתקבלו מלקוחותיהן. על המבקש נגזרו שמונה שנות מאסר בפועל. כן הופעל כנגדו עונש מאסר על תנאי לתקופה של שבעה חודשים - בחופף לתקופת שמונה השנים. גזר הדין ניתן ביום 9.7.00. המבקשת לא ערער על פסק דין זה. בטרם חלף מועד הערעור הוגשה הבקשה שבפני.

2.ביום 20.8.00 (בטרם חלף המועד לערעור) פנה עו"ד גיא פיטוסי (שלא ייצג קודם לכן את המבקש) ליועץ המשפטי לממשלה. בפנייה נטען, כי המבקש לא היה מיוצג במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי וכי "לאחר מאמצים רבים, משום סירוב של עדים מרכזיים להעיד בכלל במשפט זה" נמסרה לעורך הדין עדות מר תמיר פארס, לפיה לא היה המבקש כלל באילת ביום בו נטען כי איים על המתלוננות, כי המתלוננות עסקו בזנות גם לפני שהגיעו לאילת וכי "נמכרו" למבקש על ידי סרסור תל אביבי. לפיכך, ובהתחשב בגילו הצעיר של המבקש (ילד 1975) נטען, כי "מן הראוי לבחון משפט חוזר".

3.היועץ המשפטי לממשלה שחוות דעתו הובאה בפני, בהתאם להוראות תקנה 2(ג) לתקנות בתי משפט (סדרי דין במשפט חוזר), תשי"ז1957-, מתנגד לעריכתו של משפט חוזר. בחוות דעתו הוא מציין, כי המבקש היה מיוצג על ידי שני עורכי דין מן הסניגוריה הציבורית (בזה אחר זה) - אלא ששיחרר את שניהם וביקש לייצג את עצמו - תוך שהוא נוטל על עצמו את מלוא האחריות לכך. עם סיום פרשת ההגנה ביקש המבקש ייעוץ משפטי מן הסניגוריה הציבורית בשאלת האפשרות להצגתם של מסמכים נוספים. הסניגוריה הציבורית סרבה להתערב בשלב מתקדם זה של הדיון. לפיכך, ובהתחשב בכך שהתביעה נעתרה לבקשה להציג מסמכים נוספים, חזר בו המבקש מבקשתו זו. היועץ המשפטי לממשלה מוסיף, כי בית המשפט המחוזי ציין, כי: "הנאשם ידע לחקור היטב את העדים, ידע לזמן עדי הגנה ומסמכים (בסיוע בית המשפט ואף בעזרת הפרקליטות), ידע לפרוש את גירסתו בפני בית המשפט - וידע לנתח היטב את הראיות שהובאו, במסגרת סיכומיו, תוך שהוא מנצל דוקא את אי היותו מיוצג כדי לסטות מדיני הראיות והפרוצדורה פעמים רבות". בהתייחסו למכתבו של מר תמיר פארס, מציין היועץ המשפטי לממשלה, כי הלה הוא בן דודתו של המבקש, כי המתלוננות הזכירו את שמו בעדותן, ואף המבקש עצמו הזכירו בעדותו - הגם שהצהיר כי לא יזמנו לעדות. כך שלא היה כל "קושי" בזימונו של הנ"ל לעדות ולא ניתן כל הסבר לפנייתו המאוחרת. בהתייחסו לטענות המבקש בדבר גילו הצעיר טוען היועץ המשפטי לממשלה, כי הללו טענות שמקומן בטיעון לעונש או בערעור על חומרתו - ולא בבקשה למשפט חוזר.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובפסק הדין בעניינו של המבקש החלטתי לדחות את הבקשה. בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-:

"נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא, רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

(1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה.

(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין".

עילות אלו לא נתקיימו בבקשה שבפני. מפסק הדין עולה, כי המבקש אינו מתכחש לכך שניהל מכון ליווי במסגרתו קיימו הנשים שהועסקו על ידו יחסי מין עם לקוחות תמורת תשלום. המבקש טען אמנם, כי פגש את המתלוננות רק ביום מעצרו (טענה שאף "העד" תמיר פארס סותר - בכתבו כי המתלוננות הוחזקו על ידי המבקש כשלושה שבועות בטרם נעצרו) - אך טענתו זו (כמו הטענה שמעולם לא כפה על המתלוננות או על נשים אחרות לעסוק בזנות) נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. טענת "האליבי" שמעלה המבקש (וליתר דיוק שמעלה "העד" תמיר פארס במכתב הנושא את הכותרת "תצהיר", הגם שאינו תצהיר כלל ועיקר) לא הועלתה כלל במהלך המשפט - ודאי לא עם פתיחתו (וראו: סעיף 152 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-). המבקש לא הבהיר גם מה מנע ממנו מלהביא את עדותו של תמיר פארס במועדה - שעה שהנ"ל נכח באולם המשפט ושמו עלה בהזדמנויות לא מעטות.הוא אינו מבהיר גם מדוע נמנע מהגשת ערעור (במסגרתו יכול היה לבקש את הבאתן של ראיות נוספות). אין הוא יכול להיתלות באי ייצוגו כעילה לקיומו של משפט חוזר. כאמור לעיל, מונו שני עורכי דין לייצגו - והוא ביקש לייצג את עצמו ואף עשה כן ביעילות. בית המשפט (וכך גם התביעה) שב וציין בפניו מהן זכויותיו הדיוניות. כעת, משכשלה הגנתו, אין הוא יכול להחזיר את הגלגל אחור - ולהתחיל בניהול הגנתו מבראשית. כבר נקבע לא פעם, כי -

"אך מובן הוא כי אין הדיון בערכאה הראשונה מעין 'חזרה כללית' לקראת הדיון הסופי בערכאת הערעור. כמתחייב מסופיות הדיון על הצדדים לכלכל את צעדיהם בערכאה הדיונית, ואין בידם להתאים עצמם לאחר מכן בערעור על פי תוצאות הדיון' (ע"פ 747/86 מיכל הלל ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מב(3) 447, 456).

דברים אלה יפים מקל וחומר שעה שהמדובר במשפט חוזר (וראו: מ"ח 4281/98 אלכסנדר לב נ' מדינת ישראל , טרם פורסם; מ"ח 2478/99 מוחמד סביחי נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 642, 670; מ"ח 4512/99 יגאל אייזין נ' מדינת ישראל , לא פורסם; מ"ח 6983/98 יצחק יעקובוביץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(3) 86). הם יפים, כמובן, גם לענייננו. ודאי שכך הם פני הדברים שעה שהמבקש נמנע ממימוש זכות הערעור.

הבקשה נדחית איפוא.