רע"א 7412/97 אהרון גבור נ. לאה ויזל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר דחה את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל, הננקטים כנגדם על ידי המשיבה, במסגרת תיק הוצל"פ (רמלה) 34-00414-95-0.

בין המבקשים למשיבה (ובעלה) התנהלה בוררות, בה ניתן פסק בורר לטובת המשיבה. פסק הבורר אושר על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב ( ה"פ

1729/92), אך במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה (רע"א 1360/94, 2728) הגיעו הצדדים לפשרה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין. על פי הסכם הפשרה הועמד סכום החוב של המבקשים למשיבה על סך של 200,000 ש"ח, אשר ישולם ב20- תשלומים חודשיים שווים, ללא הצמדה וריבית, החל מה1.2.1996- ועד ה1.9.1997-. עוד נקבע בהסכם הפשרה כי אם לא יעמדו המבקשים בתשלומים, יעמוד מלוא סכום החוב לפרעון

מידי, כשהוא נושא הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.1996, ויתווסף לסכום זה סכום נוסף של 200,000 ש"ח.

על מנת לבצע את התשלומים העבירו המבקשים לבא כוח המשיבה 20 שיקים דחויים על סכום של 10,000 ש"ח כל אחד. השיקים נפרעו כסדרם עד השיק מספר 17 בסדרה, שאמור היה להפרע ביום 1.6.1997. שיק זה לא כובד, והמשיבה פנתה, ללא ידיעת המבקשים, לראש ההוצל"פ

לחידוש הליכי ההוצל"פ והגדלת הקרן, כאמור בהסכם הפשרה. בקשתה של המשיבה התקבלה, וחובם של המבקשים הוגדל לסך של 287,156 ש"ח.

בעקבות זאת פנו המבקשים לבית משפט השלום ברמלה ( ה"פ

1083/97) בבקשה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו חובם של המבקשים למשיבה עודנו עומד על סך של 40,000 ש"ח בלבד. הבקשה התבססה על "סמכותו הטבועה של בית המשפט להארכת מועדים לעשיית דבר, הקבועים במסגרת פסק-דין שניתן בהסכמה". במסגרת אותה בקשה הגישו המבקשים גם בקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצל"פ

( המ ' 2529/97), וזאת עד למתן פסק דין בבקשה העיקרית.

ביום 16.7.1997 ניתן צו עיכוב הליכי הוצאה לפועל, בהתאם לבקשת המבקשים. ביום 23.11.1997 ניתן פסק הדין בה"פ 1083/97, בו נדחתה בקשת

המבקשים. במועד שימוע פסק הדין ביקשו המבקשים מבית המשפט לעכב את ביצוע הליכי ההוצאה לפועל, לאור כוונתם להגיש ערעור על פסק הדין, אך בקשתם נדחתה.

על פסק הדין בה"פ 1083/97 הגישו המבקשים ערעור לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"א 1838/97). במסגרת הערעור הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק הדין בערעור ( המ ' 15534/97). בקשת עיכוב הביצוע נדחתה ביום 9.12.97 בזו הלשון:

" הבקשה נדחית.

ראה זוסמן , סד"א , מהד' 7, עמ' 864 - מאחר ולא ניתן לעכב ביצוע פס"ד הדוחה תביעה ".

לפיכך הגישו המבקשים בקשה חדשה, אשר בה נתבקש עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל עד למתן פסק הדין בערעור ( המ ' 15865/97). בנימוקי הבקשה צויין כי קיים סיכוי סביר שערעורם של המבקשים יתקבל, מצבם הכלכלי של המשיבה ובעלה הינו דחוק, וכן - למשיבה עיקולים על נכסים שונים של המשיבים, לרבות שתי דירות, כך שבידה בטוחות טובות לתשלום החוב. הבקשה החדשה נדחתה בו ביום על ידי בית המשפט המחוזי אשר קבע: " הבקשה נדחית. ראה החלטה מיום 9.12.97 ", כן חוייבו המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ש"ח.

כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות ערעור שלפני, אשר במסגרתה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצל"פ עד ההחלטה בבקשת רשות לערער. בקשה אחרונה זו נענתה על ידי כב' השופט טירקל , אשר בהחלטתו מיום 25.12.1997 קבע כי "בשלב זה ועד להחלטה אחרת בענין

זה אני מורה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ (רמלה) 34-00414-95-0".

2.

טענתם של המבקשים מסתכמת בכך שטעה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את בקשתם לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל כנגדם מן הטעם שלא ניתן לעכב ביצוע פסק דין הדוחה תביעה. לשיטתם, ההלכה הגורסת כי לא ניתן לעכב ביצוע של פסק דין הדוחה תביעה, נעוצה בכך ש"במקרה כזה אין מה לעכב" (י' זוסמן ,

סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 864). אולם, במקרה דנן, היה בהחלט מה לעכב, והם הליכי ההוצאה לפועל הננקטים על ידי המשיבה כנגד המבקשים. ההחלטה בדבר עיכוב הליכי ההוצאה לפועל הינה במסגרת סמכותה של ערכאת הערעור מכח

תקנה 471(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984 -, והיה על בית המשפט המחוזי להיכבד ולדון בבקשה לגופה.

מאחר שמדובר בבקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט באשר לסעד זמני, הרי ש"כלל הוא שערכאת הערעור מהססת בדרך כלל להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית

כאשר מדובר בסעד זמני ותעשה כן רק כאשר ברור שזו נתפסה לטעות" (רע"א 158/88, אילון -לוי נ' . CARNEGEI ASSOCIATES INC , לא פורסם). ואכן, לא מצאתי כי הבקשה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה למתן רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט בהליך אזרחי, ודינה להדחות. זאת במיוחד נוכח הסכמת המשיבה ליתן ערבות בנקאית, להבטחת השבת הסכומים שיגיעו למבקשים, אם ערעורם יתקבל. לפיכך, נדחית הבקשה. בידי המבקשים להפקיד את סכום החוב בידיו הנאמנות של בא כוח המשיבה, ובמקרה כזה יועבר הכסף לידי המשיבה אך ורק כנגד המצאת ערבות בנקאית מצדה, כשהמבקשים נושאים בהוצאות הערבות.

המבקשים ישלמו למשיבה שכר טירחת עורך דין בסך 2000.- ש"ח בגין בקשה זו.