רע"א 7417/10 פלוני נ. קצין התגמולים

1.

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' גנות ) בע"ו 25048-03-10, במסגרתו דחה את ערעור המבקש על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה (להלן: הוועדה העליונה ) בתיק 689707001, אשר קבעה כי דרגת נכותו בגין צלקת ניתוחית מסתכמת ב-1%.

המבקש, יליד 1976, הוכר כנכה צה"ל מיום 26.9.2008 בגין פציעה בירך שמאל. בהחלטת הוועדה הרפואית המחוזית מיום 22.7.2009 נקבעו למבקש 10% נכות זמנית בגין הצלקת הניתוחית. קצין התגמולים אישר קביעה זו בהודעתו למבקש מיום 1.10.2009 וציין כי דרגת נכות זו תישאר בתוקפה עד הבדיקה החוזרת שנקבעה לחודש ינואר 2010. בהחלטתה מיום 19.1.2010, קבעה הוועדה העליונה כי יש להעניק לצלקת הניתוחית דרגת נכות בגובה של 1%. קצין התגמולים אישר קביעה זו כנכות קבועה. על כך ערער המבקש בפני בית המשפט המחוזי. בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש מהטעם שהוא לא התייחס לתפקוד של הצלקת. עוד נפסק, כי קביעת הוועדה העליונה לפיה מדובר בצלקת ניתוחית "שאיננה בולטת, איננה מכערת ואיננה מפריעה תפקודית" היא קביעה עובדתית ואין מקום להתערב בה. מכאן הבקשה שלפניי.

עיקר טענות המבקש הוא כי שגה בית המשפט המחוזי בפסק דינו עת קבע כי הוא לא טען בפני הוועדה העליונה באשר לכאבים שהוא סובל בגין הצלקת הניתוחית ורמת תפקודה.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטות הוועדות הרפואיות על דרגותיהן השונות ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להדחות. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על העותר להרשות לו לערער לשכנע את בית המשפט שקיימת הצדקה לדון בעניין מסוים לגופו כאשר החוק אינו מחייב זאת. הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא במקרים חריגים, בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית או חוקתית, שהינה בעלת חשיבות החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). אין בבקשה זו כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". ענייננו בקביעה עובדתית שנקבעה על ידי הוועדה העליונה. לפני הוועדה הונחו חוות דעתו האורטופדית של המומחה מטעם המבקש אשר הציע להכיר ב-10% נכות לצלקת הניתוחית; החלטת הוועדה המחוזית אשר העניקה לצלקת הניתוחית דרגת נכות זמנית של 10 % וטענותיו של המבקש ובא-כוחו - אותן שטחו בפניה בסוגיה. חרף האמור, מצאה הוועדה העליונה להוריד את אחוז הנכות ל-1%, תוך שהיא מפנה בעניין לסעיף 75(א) (1). הבסיס לכך הוא כי הצלקת איננה מפריעה תפקודית ואיננה מכוערת. סעיף 75(א)(1) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969 שעניינו "צלקות בגוף ובגפיים", קובע כי "(1) צלקות שאינן מפריעות ואינן מכערות 1%" ואילו "(2) צלקות מכאיבות או מכערות 10%". מדובר אפוא בממצא עובדתי שבית המשפט שלערעור לא יטה להתערב בו. כל שכן, כשאמות המידה לבחינתו הן רפואיות גרידא.

באשר לטענת המבקש לפיה הוא כן טען בפני הוועדה העליונה שהצלקת מכאיבה לו – החומר הראייתי אינו תומך במסקנה זו. בית המשפט המחוזי התייחס לאמרות המבקש כפי שהועלו בפני הוועדה והדגיש כי המבקש ייחס את המונח "כאב" לכאבים ברגל בגין הפגיעה בברך ולא בגין הצלקת. ישנו היגיון בנימוק של בית המשפט לפיו לו רצה המבקש לציין כי הצלקת מכאיבה, היה אומר זאת. פסיקת בית המשפט המחוזי כאמור הינה בגדר קביעת ממצא עובדתי. בכל מקרה, וזה העיקר, אין בנימוקי הבקשה להוציא אותה מגדר המחלוקת הפרטנית ועל כן אינה עונה על המבחן למתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

3.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.