פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7420/15
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1.
פלונית
2. פלוני
3. פלונית
4. פלונית
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום
16.04.2015 בתיק רמש 036759-02-15
בשם המבקש: בעצמו
החלטה
1.הוגשה בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי מרכז-לוד (רמ"ש 036759-02-15 כב' השופטת ו' פלאוט ) בעניין התייצבות המשיבה במשפט שמתנהל בין הצדדים.
הנושא הנדון בהחלטה, בערעור ובבקשת ערעור זו, הוא חובת התייצבותה של המשיבה אשר אינה נמצאת בישראל, במסגרת תביעה למזונות ילדים על פי "אמנה של ועידת האו"ם בדבר חיוב מזונות" (המכונה 'אמנת ניו-יורק') עליה חתומה מדינת ישראל. המשיבה הייתה נשואה למבקש ולהם שלושה ילדים משותפים שנולדו בישראל. כיום, המשיבה ושלושת ילדיה חיים באוקראינה. ביום 15.12.2010 ניתן פסק דין בבית משפט האזורי בעיר צ'רבונוארמייסקי באוקראינה ובו חויב המבקש בתשלום מזונות לילדיהם המשותפים וזאת לאחר שהמבקש לא התייצב לדיון ולא הגיש כתב הגנה. על פסק דין זה הגישה המשיבה תביעה לאכיפת פסק דין חוץ (מזונות) בבית משפט לענייני משפחה בראשון לציון (אפ"ח 28775-09-14). בהתאם לכך, נקבע לצדדים מועד לקדם משפט. בשל העובדה שהמשיבה אינה מתגוררת בישראל ובחזקתה שלושה ילדים, היא הגישה בקשה לפטור מהתייצבות בדיון, אשר נדחתה על ידי כב' השופט נ' פישר ( החלטה מיום 27.1.2015 ) . על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור בפני כב' השופטת ו' פלאוט אשר דנה בה כערעור, קבלה אותה ופטרה את המשיבה מלהתייצב בבית המשפט בישראל. על החלטה זו מוגשת רשות ערעור זו.
2.עיינתי בחומר ומצאתי שלא נפל כל פגם בהחלטת כב' השופטת ו' פלאוט , ואף יותר מכך, החלטתה מתבקשת בנסיבות העניין. אמנת ניו-יורק נועדה להגן על זכויות הילדים במקרה בו הם אינם מתגוררים עוד בשטח אותה מדינה של אחד מהוריהם, ותכליתה להבטיח שגבולות המדינה לא יהוו את המכשול בפני הילדים למימוש זכויותיהם בתביעת מזונות. במובן זה, הקביעה שעל המשיבה המתגוררת עם שלושת ילדיה באוקראינה להגיע לישראל כדי לאכוף את פסק הדין למימוש זכויות הילדים- מעוררת קושי ועלולה שלא במתכוון לחתור תחת תכליתה של האמנה.
בית המשפט לענייני משפחה לא נימק את החלטתו המקורית שהורתה על התייצבות המשיבה, וגם בדברי המבקש קשה למצוא נימוקים של ממש המצדיקים קביעה זו. התביעה, כפי שהוגשה, עוסקת באכיפת פסק-דין-חוץ למזונות ותו לא, והיא אינה נוגעת לנושאים נוספים שעשויים להצדיק הליך של קיום קדם משפט. עם זאת, משהוחלט על קיום קדם משפט, איני מוצא נימוקים בעלי משקל המצדיקים לחייב את נוכחותה הפיסית של המשיבה, כפי שקבעה כב' השופטת ו' פלאוט על פי סעיף 258יא לתקנת סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 בסמכותו של בית המשפט לפטור את המשיבה מהתייצבות וכך היה עליו לעשות בנסיבות אלה. נוסף לאמור, בפרק כ"ז בתקנות סדר הדין האזרחי, תמש"ד-1984 נמנים התנאים הפרוצדוראליים הנדרשים בהגשת תובענה לאכיפת פסקי-חוץ, אשר אינם כוללים את התייצבות התובע לקדם משפט.
3.המסקנה היא כי אין מקום להעניק רשות ערעור במקרה זה. נדמה כי בנסיבות המקרה, גישת בית משפט המחוזי עדיפה על גישת בית משפט לענייני משפחה.
הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ט
באדר א התשע"ו (9.3.2016).
ש
ו פ ט