פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א 96 /
7421
בפני: כבוד
השופט ת' אור
המבקש: בנק
הפועלים בע"מ
נ
ג ד
המשיבים: 1.
יונס סמיר סלימאן
2.
יונס סלימאן חאלד
3.
יונס אנתסר מוחמד
4.
יונס פארוק עלי
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי
בחיפה שניתנה ביום 18.9.96
על
ידי השופט ס' ג'ובראן בתיק
בר"ע
1081/95
פסק
- דין
1. המשיבים, כולם תושבי ישראל, היו ערבים לחובו
של אדם תושב טול כרם, הנמצאת בשטחי יהודה ושומרון. ביום 5.1.92 הגיש המבקש תובענה
בגין החוב כנגד המשיבים וכנגד החייב העיקרי.
כשלושה חודשים אחר כך, ביום 24.3.92, פורסם
חוק הערבות (תיקון), התשנ"ב1992- (להלן: החוק המתקן), אשר הוסיף לחוק הערבות,
התשכ"ז1967- (להלן: חוק הערבות) את פרק ב' שכותרתו "ערבות של ערב
יחיד". מטרת החוק המתקן היתה להגן על ערבים פרטיים, אשר חתמו על ערבות
לידידים או לבני משפחה מתוך חוסר הבנה לתוצאות מעשיהם (ראו: הצעות חוק 2072
תשנ"א). בין השאר, הוסיף החוק המתקן לחוק הערבות את סעיף 17ג' אשר מונע הגשת
תובענה נגד ערב יחיד, כל עוד לא התמלאו תנאים מסויימים, שעיקרם מיצוי ההליכים
לגבית החוב מהחייב העיקרי.
2. בסעיף 5 לחוק המתקן נקבעו הוראות מעבר. סעיף
5(א) קבע כי "תובענה למילוי ערבות לחיוב שהוגשה אחרי תחילתו של סעיף זה תוגש
לפי הוראות סעיף 17ג' גם אם הערבות ניתנה לפני תחילתו". אולם סעיף 6(ב) לחוק
המתקן קבע את תחילתו של סעיף 5(א) לשנה מיום פרסום החוק המתקן, היינו החל מחודש
מרץ 1993. אין מחלוקת כי הוראות סעיף 5(א) אינן חלות בענייננו, הואיל והתביעה כנגד
המשיבים הוגשה לפני תחילתו של הסעיף.
סעיף 5(ב) לחוק המתקן קבע הוראת מעבר נוספת,
שנועדה לקבוע הסדר חלקי בתקופת הביניים, עד למועד בו יכנס סעיף 5(א) לתוקפו. סעיף
5(ב) קובע כדלקמן:
"הוגשה
תובענה אחרי תחילתו של חוק זה, או החלו בהליכים שתחילתם בהוצאה לפועל אחרי תחילתו
של חוק זה, לא ינקוט נושה בתקופה שבין תחילתו של חוק זה לבין תחילתו של סעיף 5(א)
לחוק זה, בהליכי הוצאה לפועל נגד ערב יחיד שנתן ערבות לפני תחילתו של חוק זה, אלא
לאחר שנקט באמצעים סבירים בנסיבות הענין, לגבות את החיוב מהחייב".
3. ביום 8.11.92, היינו בתוך תקופת המעבר הקבועה
בסעיף 5(ב) האמור, ניתן פסק דין כנגד המשיבים לאחר שבקשתם לרשות להגן נדחתה, וביום
30.12.92 נפתח נגדם תיק בלשכת ההוצאה לפועל. ביום 2.7.95 הגישו המשיבים בקשה
לעיכוב הליכים בלשכת ההוצאה לפועל בטענה כי לאור החוק המתקן אין לפעול נגדם בהליכי
הוצאה לפועל, כל עוד לא ננקטו אמצעים לגבית החוב מהחייב העיקרי. התברר כי פסק הדין
אשר ניתן כנגד החייב העיקרי בוטל בינתיים עקב כך שכתבי בית דין לא הומצא לו כחוק.
הרשם בלשכת ההוצאה לפועל דחה את בקשתם של
המשיבים, אך אלה מיהרו והגישו ביום 17.7.95 בקשה לעיון נוסף. אף בקשה זו נדחתה על
ידי הרשם, בנימוק שבמועד הגשת הבקשה חלפה זה מכבר תקופת הביניים הקבועה בסעיף 5(ב)
הנ"ל, ולפיכך אין עוד תחולה לאמור בסעיף.
4. על החלטה
אחרונה זו הוגשה בקשה למתן רשות לערער בבית משפט קמא. השופט קמא דן בבקשה כבערעור, והחליט לקבל את הערעור. בהתאם לכך, הורה בית משפט קמא לעכב את ההליכים כנגד המשיבים עד אשר יסתיימו ההליכים המשפטיים בין המבקש לבין החייב העיקרי, ועד אשר יוכיח המבקש כי נקט אמצעי גביה סבירים לגבית החוב מהחייב העיקרי.
השופט קמא דחה את פרשנותו של רשם לשכת ההוצאה לפועל לסעיף 5(ב) לחוק המתקן. לדידו, אין לאמר כי סעיף 5(ב) פוקע לאחר שחלפה תקופת המעבר הקבועה בו. הסעיף ממשיך לחול לגבי הליכים אשר החלו תוך כדי תקופת המעבר, כאמור בו. בהליכים מסוג זה, מאפשר הסעיף לעכב את הליכי ההוצאה לפועל כנגד ערב יחיד, כל עוד לא הוכח שננקטו אמצעים סבירים לגבות את החיוב מהחייב העיקרי, גם בתקופה שלאחר כניסת סעיף 5(א) לתוקפו, ולאחר שנסתיימה תקופת המעבר הקבועה בסעיף 5(ב).
בית משפט קמא סבר כי פרשנות הרשם אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק המתקן, ומביאה לתוצאה אבסורדית, שכן לפיה רשאי הנושה לחזור ולחדש את הליכי ההוצאה לפועל כנגד הערבים בתום תקופת הביניים, אף אם לא נקט אמצעים כלשהם לגבית החוב מהחייב העיקרי.
בנסיבות המקרה סבר השופט קמא כי לא הוכח שהמבקש נקט אמצעים סבירים לגבית החוב מהחייב העיקרי, ולאור זאת החליט את אשר החליט. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני.
5.לדעתי, הדין עם המבקש.
רשם לשכת ההוצאה לפועל ובית משפט קמא היו חלוקים בשאלת תוקפו של סעיף 5(ב) בחלוף תקופת המעבר הקבועה בו, אולם שניהם יצאו מנקודת מוצא משותפת לפיה חל הסעיף בנסיבות המקרה הנוכחי. סבורני כי בכך נתפסו לכלל טעות.
סעיף 5(ב) על פי לשונו חל אך ורק בהתקיים אחת משתי חלופות: כאשר "הוגשה תובענה אחרי תחילתו של חוק זה", או כאשר "החלו בהליכים שתחילתם בהוצאה לפועל אחרי תחילתו של חוק זה". ברור כי החלופה הראשונה אינה מתקיימת בנסיבות המקרה דנן. אין מחלוקת כי התובענה הוגשה ביום 5.1.92, עוד לפני שפורסם החוק המתקן, וטרם נכנס לתוקפו.
האם מדובר בענייננו "בהליכים שתחילתם בהוצאה לפועל" אשר החלו לאחר תחילתו של החוק המתקן? דעתי היא שהתשובה לכך שלילית. ה"הליכים" הנזכרים בסעיף 5 (ב) כוונתם להליכים משפטיים. לפיכך, החלופה הנזכרת בסעיף 5 (ב) כוונתה להליכים משפטיים אשר תחילתם היא בפניה למשרד ההוצאה לפועל. אין הכוונה למקרה בו ניתן פסק-דין ובתקופת הביניים - אליה מתייחס סעיף 5 (ב) - נפתח תיק בהוצאה לפועל לצורך מימושו של פסק-הדין. החלופה תחול, לדוגמה, במקרים של הוצאה לפועל של שטר, מימוש משכון שנרשם או הופקד, או מימוש משכנתא, שהם הליכים "שתחילתם בהוצאה לפועל". השטר, המשכון או המשכנתא מגלמים חיוב שניתן להוציאו לפועל, ללא פניה לבית משפט תחילה, וללא קבלת פסק דין בענין (ראו הוראות סעיף 81א' לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967-, סעיף 17(2) לחוק המשכון, תשכ"ז1967-, וכן סעיף 90 לחוק המקרקעין, תשכ"ט1969-).
שונה הוא המצב בענייננו. כאמור, מדובר בתובענה אשר הוגשה טרם קבלת החוק המתקן. פסק הדין ניתן אמנם במהלך תקופת הביניים הקבועה בסעיף 5(ב) הנ"ל, והליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין החלו אף הם במהלך אותה תקופה. אולם, אין המדובר בהליך "שתחילתו בהוצאה לפועל", כי אם בהליך שתחילתו בפניה לבית משפט, ואחריתו - בפניה ללשכת ההוצאה לפועל לשם מימוש הפסק. עולה מכך כי סעיף 5(ב) כלל אינו חל בענייננו.
6.פרשנותי לסעיף 5(ב) מבוססת הן על נוסח מילותיו של הסעיף, והן על הגיונם הפשוט של הדברים. בהיבט המילולי, נקט המחוקק לשון "החלו בהליכים שתחילתם בהוצאה לפועל אחרי תחילתו של חוק זה". לו התכוון המחוקק להכניס תחת כנפי הסעיף גם הליכים שהחלו בהגשת תובענה עוד טרם כניסת החוק לתוקפו, אך המשיכו לאחר שנכנס החוק לתוקף בפתיחת הליך הוצאה לפועל לשם מימוש פסק הדין, היה וודאי משמיט את המילה "שתחילתם", ומסתפק בנוסח "החלו הליכים בהוצאה לפועל אחרי תחילתו של חוק זה". משבחר המחוקק לעשות שימוש במילה "שתחילתם" אין בית המשפט רשאי להתעלם ממנה, שהרי חזקה עלינו - אלא אם נסתר הדבר - שאין המחוקק משחת מילותיו לריק (ראו א' ברק, פרשנות במשפט - כרך שני, עמ' 595 - 597, וההפניות שם).
באשר להגיון העומד בבסיסם של הדברים, ראוי לציין כי החוק המתקן טומן בחובו מימד של רטרואקטיביות. הוא משפיע בדיעבד על הסכמי ערבות שנכרתו טרם כניסתו לתוקף, וקובע סייגים לאופן שבו ניתן יהיה לאכוף הסכמים אלה. יתכן אמנם כי הזכות להגיש תובענה או לקיים הליכי הוצאה לפועל תסווג כ"דיונית", אך אין בכך בכדי להסוות את הפגיעה ביכולתם של הנושים לממש את הזכויות שהוקנו להם בהסכמי הערבות.
עם זאת, ברור כי המחוקק לא התכוון להקנות לחוק המתקן תחולה רטרואקטיבית מלאה. המחוקק קבע קו פרשת מים ברור להחלת ההסדר החדש, והוא - הגשת הליך חדש. החוק המתקן לא נועד לחול על הליכים תלויים ועומדים, כי אם על הליכים חדשים בלבד, שהולדתם לאחר תחילת תוקפו של החוק. תפיסה זו מגולמת היטב בסעיף הוראות המעבר שבחוק המתקן. תובענות שהוגשו לאחר חלוף שנה מיום כניסתו לתוקף של החוק המתקן יהיו כפופות להסדר הקבוע בסעיף 17ג הנ"ל. תובענות שהולדתן בתקופת הביניים, עד חלוף שנה כאמור, יהיו כפופות להסדר מחמיר פחות, הקבוע בסעיף 5(ב). כך גם הליכים שבאו לעולם שלא בדרך של הגשת תובענה, כי אם נולדו לראשונה בלשכת ההוצאה לפועל, כמתואר לעיל.
7.משהגעתי למסקנה כי סעיף 5(ב) אינו חל כלל על נסיבות המקרה, נשמט הבסיס מתחת להחלטת בית משפט קמא לעכב את הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגד המשיבים על יסוד סעיף זה. אין מנוס איפוא מקבלת הערעור, וכך אני מחליט.
התוצאה היא שאני מחליט ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור. הערעור מתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא מתבטל, וראש ההוצאה לפועל יוכל להמשיך בהליכים נגד המשיבים. המשיבים ישאו בהוצאות המבקש בשתי הערכאות בסך 7,000 ש"ח ומע"מ.
ניתן היום, כ"א באדר א' תשנ"ז
(30.3.97).
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
אמ742196/
96074210.
E02