פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 7428/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקשים:
1. טימאל
בע"מ
2. דוד בוקרה
3. אוריאל עתאלי
נ ג ד
המשיבים:
1. שלום בן שושן
2. וולרי בן שושן
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של
בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.7.02 בבר"ע 4105/02, שניתנה על-ידי כבוד
השופטת ח' בן-עמי
בשם המבקשים: עו"ד אברהם בר סימן
טוב
החלטה
המשיבים הגישו לבית-משפט השלום בירושלים תביעה כספית נגד המבקשים בטענה, כי המבקשים הפרו חוזה בנייה שנכרת בין הצדדים, במובן זה שלא ביצעו את הבנייה כיאות ולא מסרו את הבית במועד המוסכם.
המבקשים, מצדם, הגישו לבית-משפט השלום בקשה לעיכוב ההליכים, בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: חוק הבוררות). זאת, לאור קיומה בחוזה של תניית בוררות ולפיה על החוזה ועל העסקה יחול הדין הישראלי וכל סכסוך לגביהם יידון בבית-הדין לממונות של המועצה הדתית בירושלים.
בית-משפט השלום (השופטת בלהה כהנא) נענה לבקשה והורה על עיכוב ההליכים (להלן: ההחלטה הראשונה). לא הוגשה בקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה הראשונה. כחמישה חודשים לאחר ההחלטה הראשונה, הגישו המשיבים בקשה לביטולו של עיכוב ההליכים בטענה, כי סעיף הבוררות אינו ניתן ליישום מאחר שבית-הדין לממונות של המועצה הדתית בירושלים מסרב לדון לפי הדין הישראלי, אלא על-פי דין תורה בלבד. בית-משפט השלום (השופטת כהנא) דחה בקשה זו (להלן: ההחלטה השנייה).
על ההחלטה השנייה הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים. בית-המשפט המחוזי (השופטת חנה בן-עמי) קיבל את הערעור וקבע בפסק-דינו, כי יש לבטל את עיכוב ההליכים ולקבוע מועד לדיון בתביעה שהגישו המשיבים.
מכאן הבקשה שבפניי, שבגידרה טוענים המבקשים, כי קביעת הצדדים בסעיף הבוררות, שלפיה כל סכסוך ידון בבית-הדין לממונות של המועצה הדתית מלמדת, כי רצונם וכוונתם האמיתית היו, כי הסכסוכים יוכרעו על-ידי בית-הדין לממונות של המועצה הדתית על-פי הדין הנהוג בבית-דין זה. עוד מוסיפים המבקשים וטוענים, כי משחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה, היה בית-המשפט המחוזי מחוסר סמכות לדון בבקשה לביטול עיכוב ההליכים שהגישו המשיבים.
לא ראיתי להתערב בקביעתו של בית-המשפט המחוזי.
הצדדים קבעו בתניית הבוררות, כי כל סכסוך יידון בבית-הדין לממונות של המועצה הדתית וכן כי על העניין יחול הדין הישראלי. הכלל הוא, כי בהתקיים תניית בוררות, יעכב בית-המשפט את ההליכים ובתנאי שהצד המבקש את קיום הבוררות היה נכון לקיימה גם טרם הגשת התובענה. ראו דבריי ב רע"א 6450/01 שמחה אוריאלי
ובניו חברה להנדסה וקבלנות בע"מ נ' מכון טיפול בשפכי אשקלון
(לא פורסמה, ניתנה ביום 9.12.01).
דא עקא, שבית-הדין לממונות של המועצה הדתית מסרב לדון לפי הדין הישראלי, ועל-כן לא ניתן להפעיל את תניית הבוררות כפי-שהיא. בנסיבות אלה, ולאור משקלה הכבד של זכות הגישה לערכאות – יש להעדיף את זכות הצדדים לפנות לערכאות לבירור סכסוכם. ראו שם, וכן ע"א 3833/93 לוין נ' לוין , פ"ד מח(2) 862, בע' 874.
אשר-על-כן, דין הבקשה להידחות.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ז בכסלו תשס"ג (21.11.02).
ש
ו פ ט ת