רע"א 7433/17 מחמוד נחלאוי נ. רשות הפיתוח

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת

ש' דותן ) מיום 11.7.2017, בע"ר 65679-05-17, במסגרתה נדחה ערעור המבקשים על החלטת רשם בית המשפט המחוזי ( נ' שילה ) מיום 19.4.2017 והחלטת רשמת בית המשפט המחוזי ( נ' גרוסמן ) מיום 21.5.2017 בע"א 2646-02-17.

2.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 30573-04-14) מיום 18.12.2016, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה לסילוק ידם ממקרקעין שבבעלותה. במסגרת ערעורם, הגישו המבקשים בקשה לפטור מערבון, אך נמנעו מלצרף לה תצהירים כנדרש. לאחר שהוגשה תגובת המשיבים בבקשה, הורה בית המשפט ביום 19.3.2017 על הגשת תשובת המבקשים לתגובה בתוך 10 ימים. משבוששה תשובת המבקשים להגיע, האריך בית המשפט את המועד להגשתה, לפנים משורת הדין, עד ליום 9.4.2017. גם במועד זה לא עמדו המבקשים, ובחלוף 10 ימים מאותו מועד, היינו רק ביום 19.4.2017, ניתנה החלטה על ידי רשם בית המשפט אשר דוחה את הבקשה לפטור מערבון. אז הגישו המבקשים בקשה לביטול ההחלטה האמורה ולהארכת מועד להגשת תשובתם, בנימוק של טעות משרדית בגינה לא נרשמה החלטת בית המשפט ביומנם. בקשה זו נדחתה ביום 21.5.2017 על ידי רשמת בית המשפט המחוזי, אשר ציינה כי אינה רואה עצמה מוסמכת לבטל את מושא הבקשה, ברם האריכה את המועד להפקדת הערבון עד ליום 31.5.2017.

על החלטות אלו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. אלא שגם שם איחרו המבקשים, כאשר הגישו את עיקרי הטיעון שהתבקשו להגיש עד 14 יום לפני מועד הדיון שנקבע, רק יומיים לפני מועד אותו דיון. זאת, בנימוק כי בשל חופשת עיד אל פיטר (להלן: החג ) לא עלה בידם להכין את עיקרי הטיעון ולהגישם במועד. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בציינו כי בין מועד הזימון לדיון לבין החג חלפו למעלה מ-20 ימים, ומשכך היה על המבקשים להגיש בקשה מתאימה במועד. אף לגופו של עניין, קבע בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי טענת המבקשים בעיקרי הטיעון לפיה הם השקיעו כסף רב במקרקעין ובתחזוקתם, עומדת בסתירה לטענה כי הם נעדרי יכולת כלכלית.

3.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, במסגרתה נטען כי בית המשפט המחוזי העניק מעמד בכורה לסדרי הדין, ולא נתן דעתו לגופו של עניין בטענות המבקשים אודות מצבם הסוציו-אקונומי המורכב, כפי שפורט בתמצית בבקשה. אשר לקביעה אודות סתירה בין טענותיהם, גורסים המבקשים כי השקעותיהם במקרקעין נעשו בתקופה בה היו "צעירים ובריאים ועבדו לפרנסתם ובוודאי לא במצבם העדכני דהיום". המבקשים חוזרים וטוענים, כי הותרת סכום הערבון שנקבע על כנו חוסמת את דרכם מלהגיש ערעור, בשאלות קריטיות הנוגעות לליבת זכויותיהם, ומשכך מהווה "פגיעה אנושה בזכותם לעשיית צדק". לכך יש להוסיף, כך נטען, את סיכויי הערעור הראשי הגבוהים לטענת המבקשים, נוכח העובדה שקיבלו את נכסם "במצבו הקיים", עם שביל גישה מהמקרקעין אותו נדרשו עתה לפנות, כך שלכל הפחות בידיהם זיקת הנאה "מכורח השנים" וכן "מכורח הנסיבות".

4.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, וזאת בלא צורך בתשובת המשיבה.

כידוע, על בקשות למתן רשות לערער ב" גלגול שלישי " חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . עיון בבקשה מגלה כי אין היא עומדת במבחן זה. עניינם של המבקשים אינו מעלה כל סוגיה עקרונית בעלת השלכה כללית, וכל טענותיהם נעות סביב יישום סדרי הדין על נסיבותיהם הפרטניות. גם עיוות דין לא נגרם כאן – משלא עמדו המבקשים, שוב ושוב, במועדים הרלבנטיים לבקשותיהם, אין להם עתה אלא לשאת בהשלכות התנהלותם.

5.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.