רע"א 7436/10 עיריית קרית שמונה נ. מרכזים לקהילה ולהתחדשות השכונות בקריית

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט הבכיר ה' חטיב), אשר הורה למבקשת להעביר לקופת הפירוק של המשיבה 1 סכום כסף מסוים.

2.

המשיבה 1 (להלן -

המשיבה ) הינה חברה המפעילה מתנ"ס בקריית שמונה. ביום 13.5.2010 מונה המשיב 2 כמפרק זמני למשיבה (להלן - המפרק זמני ). ביום 15.6.2010 הגיש המפרק הזמני לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות במסגרתה עתר כי בית המשפט יורה למבקשת, עיריית קריית שמונה (להלן - העירייה ), להעביר לקופת הפירוק את יתרת הכספים העומדים לזכות המשיבה. בבקשה נטען, כי חובה של העירייה למשיבה עומד, לפי הערכות העירייה עצמה, על סך של כ-192 אלף שקלים, לכל הפחות. ביום 17.6.2010 קבע בית המשפט המחוזי, במעמד צד אחד, כי על העירייה לשלם לקופת הפירוק סך של 150,000 ש"ח. ביום 7.9.2010 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בבקשה למתן הוראות בעניין תשלום החוב וכן בבקשה נוספת שעניינה העברת מסמכים מהעירייה למשיבה. בית המשפט קבע, כי נוכח היקף המחלוקת בעניין החוב הכספי שחבה העירייה למשיבה, יש לאפשר למפרק הזמני להגיש תביעה נפרדת במסגרתה יתבררו טענות הצדדים. לצד זאת נקבע, כי על העירייה לשלם לקופת הפירוק סך של 175,000 ש"ח נוספים. בית המשפט הוסיף, כי העירייה תוכל לשלם את הסכום האמור בשלושה תשלומים במהלך החודשים אוקטובר עד דצמבר 2010. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי וכן בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 24.11.2010, לאחר שהובהר כי העירייה שילמה את התשלום הראשון שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי (אם כי באיחור), הוריתי על עיכוב ביצוע יתרת התשלומים.

3.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. טענתה העיקרית של העירייה הינה, כי בית המשפט המחוזי חרג ממסגרת הבקשה שהגיש המפרק הזמני וחייב את העירייה בתשלום סכום גבוה מזה שהתבקש. עיון בבקשה למתן הוראות שהוגשה על ידי המפרק הזמני מעלה, כי הלה ביקש לחייב את העירייה בתשלום שלא יפחת מהסכום שפורט בבקשה. בנוסף, ביום 12.9.2010 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי, בבקשה למתן הבהרה שהגישה העירייה. בהחלטה זו ציין בית המשפט המחוזי, כי חקירת גזבר העירייה העלתה כי התקציב שיועד למשיבה בשנת 2010 עמד על סך של 450,000 ש"ח. יתרת הסכום, לאחר ביצוע העברות כספים שונות (לרבות תשלום 150,000 ש"ח בהתאם להחלטה מיום 17.6.2010), עומדת על 225,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי לא חייב את העירייה לשלם את יתרת החוב במלואה בשל צמצום מסוים שחל בפעילות המשיבה. במסגרת בקשת רשות הערעור לא הצביעה העירייה על כל ראייה או נתון עובדתי העומד בסתירה לנתונים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי. משכך, אין בסיס להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. יש לזכור גם, כי המשיבה היא חברה המספקת שירותי מתנ"ס לתושבי קריית שמונה, אשר ייהנו מהעברת הכספים לקופתה. עוד יוער, כי נדמה שלעירייה עמדה זכות ערעור על החלטת בית המשפט מחוזי משום שיש לסווגה ב"פסק דין". עם זאת, משמצאתי לנכון לדחות את בקשת רשות הערעור לגופה, אין אני מוצא לנכון להעביר את הדיון בה להליך של ערעור.

4.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. צו עיכוב הביצוע שניתן ביום 24.11.2010 מבוטל. נוכח העובדה שהמפרק הזמני הזדרז לפתוח תיק בהוצאה לפועל לשם גביית התשלום הראשון מהמבקשת, ומאחר שנפסק לזכותו שכר טרחה בגדר אותו הליך, לא אפסוק לזכותו שכר טרחה בהליך דנא.