רע"א 7454/13 פלוני נ. פלוני

בדיון שהתקיים ביום 17.7.2014 ציינו כי הגם שההליך שלפנינו הוגדר כבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, הרי שלמעשה יש אפשרות שמדובר בערעור בזכות. בין כך ובין כך החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון לגופם של דברים.

משלא התקבלה המלצתנו בדיון של היום לסיום המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים על דרך הפשרה, נדרשת הכרעתנו בערעור גופו.

לפי הנתונים שלפנינו כפי שהם עולים, בין היתר, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הסכם שכר הטרחה שעליו חתמה המערערת בשלושה מקומות שונים, כלל תניית בוררות לפיה "כל מחלוקת או סכסוך בקשר לשכר הטרחה המגיע לעוה"ד (המשיב – י.ד.) בגין טיפול בתביעה יימסר לבוררות מוסכמת בפני בורר דן יחיד, שימונה ע"י יו"ר ועד המחוז של לשכת עוה"ד בירושלים".

יצויין, כי חתימת המערערת מופיעה, בין היתר, גם לאחר המשפט לפיו היא חתמה על ההסכם דנן לאחר שקראה אותו היטב, הבינה את האמור בו והסכימה לתוכנו.

בטיעוניה לפני הערכאה הדיונית טענה המערערת כי לא קראה את ההסכם כלל, הגם שהדברים לא נאמרו בשני התצהירים שהגישה. אדרבא, בסעיף 21 לתצהיר התשובה כל שהצהירה המערערת הוא שהיא לא קראה את ההסכם "בצורה מעמיקה".

בית המשפט המחוזי אף קבע קביעה עובדתית לפיה המשיב מסר למערערת עותק של ההסכם, על מנת שהיא תוכל לעבור עליו בביתה ואף להתייעץ לגביו לפני חתימתו על ידה. ואולם, אף אם לא ניזקק לקביעה זו, הלכה היא כי חתימתו של אדם על הסכם מהווה עדות לכך שהוא קראו, הסכים לאמור בו והיה מודע למשמעות חתימתו עליו [השוו: ע"א 1319/06 שלק נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ (20.3.2007), עליו הסתמך בית המשפט המחוזי].

השאלה היא האם מוטלת היתה על המשיב בנסיבות העניין חובה להסביר למערערת את משמעות חתימתה על תניית בוררות. עם זאת, איננו רואים לנכון לקבוע מסמרות בשאלה זו, שכן אף אם נכונה הטענה כי המשיב לא הסביר למערערת את משמעות חתימתה, אין בכך לטעמנו, בנסיבות העניין, כדי להביא לפקיעת תוקפה של תנייה זו.

המערערת טוענת עוד כי לא תוכל להציג במסגרת הליך הבוררות את טענותיה בדבר רשלנותו הלכאורית של המשיב בטיפולו בעניינה. אין אנו סבורים כי ניתן לקבל טענה זו, שכן תניית הבוררות מנוסחת בצורה רחבה והיא מאפשרת לברר במסגרת הליך הבוררות "כל מחלוקת או סכסוך בקשר לשכר הטרחה".

טענה נוספת שנבחנה על ידי הערכאה הדיונית היא כי מצבה הנפשי של המערערת בעת החתימה על ההסכם הצדיק פסילת תניית הבוררות. כבית המשפט המחוזי אף אנו סבורים כי לא ניתן לקבל טענה זו. לא זו בלבד שטענת הפסילה כוונה כנגד תניית הבוררות בלבד ולא כנגד ההסכם כולו, דבר המעורר כשלעצמו תהיות, אלא שבמועד הרלבנטי לא הוכרזה המערערת כפסולת דין ולא מונה לה אפוטרופוס כדין. יתר על כן, מחוות הדעת הרפואית שהוגשה לבית המשפט המחוזי לא ניתן ללמוד שמצבה הנפשי הנטען של המערערת לא איפשר לה להבין על מה היא חותמת. נדגיש כי אין בעובדה שלמערערת מונו ביום 19.11.2014, במינוי זמני לשישה חודשים, שני אפוטרופסים לחתימת הסכמים שסכומם מעל 10,000 ש"ח, כדי לשנות מקביעותינו דנן.

גם את יתר טענותיה של המערערת איננו רואים לנכון לקבל מטעמיו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בנסיבות העניין אנו פוסקים כי המערערת תשלם למשיב את הוצאותיו בערכאה זו, על הצד הנמוך, בסך 7,500 ש"ח.