רע"א 7480/13 ברונסון ברנובסקי ובניו (1994)בע"מ נ. רפאל טל

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת ), בת"א 3108-04, בה הוחלט שלא לאפשר את העדתו של מבקש 2 (להלן: המבקש) שתוכננה להתקיים בדיון הוכחות ביום 13.11.2013. לצד הבקשה למתן רשות ערעור הגישו המבקשים בקשה לסעד זמני בגדרו יורה בית המשפט על דחיית מועד הגשת סיכומים ומתן פסק דין בבית משפט קמא עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור.

2.

כפי שעולה מהבקשה, נגד המבקשים הוגשה תביעה שכנגד בבית משפט קמא על סך 10,000,000 ₪ (לצרכי אגרה) על ידי משיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים), בגדרה נטען נגד המבקש כי ביקש להשתלט על המשיבה לב קנדה בע"מ, כי לא קיים התחייבות חוזית לפיה יעמיד לה מימון ואשר גרם לפשיטתה מנכסיה. המבקש הגיש תצהיר עדות ראשית והיה אמור להיחקר על תצהירו אך נמנע מלהתייצב לדיון הוכחות שנקבע ליום 9.7.2013 בבית משפט קמא. יום קודם לדיון, הודיע המבקש כי לא יתייצב לדיון עקב טיפול רפואי בחו"ל. נקבע כי עדותו תישמע ביום 13.11.2103 וכי עליו להגיש תצהיר בו יבהיר מדוע לא התייצב לדיון ההוכחות כאמור ומסמכים רפואיים בהתאם לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

משכך, הגיש המבקש אישורים רפואיים המלמדים לשיטתו כי לא היה בידו להתייצב לדיון עקב נסיבות רפואיות.

בית המשפט המחוזי לא קיבל את הסבר המבקש לאי התייצבותו לדיון. בהחלטה שניתנה ביום 16.7.2013 צוין כי המסמכים שהוגשו אינם בהתאם לפקודת הראיות וכי המבקש מתעלם מהחלטת בית המשפט. עוד נאמר כי המסמכים לא מלמדים על טיפול שהצריך אשפוז וכי המבקש יכול היה להתייצב לעדות ולחזור לקבלת הטיפולים. בהחלטה נוספת מיום 7.8.2013 – לאחר שלצדדים ניתנה הזדמנות להשמיע עמדתם לנוכח ההחלטה הקודמת ולאחר שהמבקש הגיש הודעה בה פירט את מצבו הרפואי וצירף אישורים רפואיים – נקבע שוב שהמבקש ממשיך להתעלם מהחלטות בית המשפט וכי לא הוגשו תעודות רפואיות על פי פקודת הראיות. עם זאת בית המשפט איפשר למבקש להגיש תצהיר בו יפרט מתי נודע לו מועד הדיון, מתי החליט שלא להתייצב אליו, את הנימוקים לאי התייצבותו וכן תמצית משרד הפנים בדבר מועדי כניסתו ויציאתו מן הארץ.

המבקש הגיש מכתב חתום על ידו וציין כי נודע לו דבר הדיון שהיה קבוע ליום 9.7.2013 במהלך חודש מאי אך היה משוכנע כי הדיון יידחה וכי יוכל להתייצב אליו לאחר הטיפולים. זאת על פי הנמסר לו על ידי עורך דין אריק יעקב כי הוגשו או יוגשו בקשות לדחיית מועדים נוכח היקף החומר ובקשה לקביעת מועד הוכחות נוסף. ההודעה נתמכה בתצהיר של עו"ד יעקב. ביחס לתמצית משרד הפנים טען שלא ניתן היה לקבל את המידע ללא נוכחותו.

לאחר מכן ניתנה ההחלטה מושא הבקשה הנידונה ובה שב וציין בית משפט קמא כי המבקש מתעלם מהחלטות ועולה כי לא התקבלו הסבריו. לנוכח כל אלה נקבע כי אין מקום לאפשר את העדתו.

3.

בבקשה שלפניי טוענים המבקשים כי החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר את עדותו של המבקש, נתבע ועד מרכזי, פוגעת בהם "באופן קשה ביותר", בפן הדיוני ובפן המהותי. עוד נטען כי לכל היותר היה מקום לחייב את המבקש בהוצאות בגין אי התייצבותו לדיון ביום 9.7.2013. כן הם מדגישים כי המבקש לא התייצב לדיון מסיבות רפואיות, שלא היה בידו להמציא את המסמכים בהתאם לפקודת הראיות שכן הוא תושב חו"ל וכי הוא לא זלזל בהחלטות בית המשפט. לנוכח אלה טוענים המבקשים כי יש לאפשר את העדתו של המבקש בדיון הקבוע ליום 13.11.2013.

המשיבים מצידם סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי וטוענים שלנוכח התנהלותו של המבקש, שלדבריהם השתמש לרעה בהליכי משפט, יש למצות עימו את הדין ולא לאפשר את העדתו. עוד טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות עקב שיהוי בהגשתה וכי מדובר לדידם במעשה עשוי. לטענתם ניתן בתיק העיקרי צו להגשת סיכומי הצדדים – המבקשים עד ליום 25.11.2013 והמשיבים עד ליום 16.12.2013 ונקבע מועד למתן פסק הדין ליום 16.1.2013.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובצרופותיהן הגעתי למסקנה כי יש לקבלה. אמנם, התנהלותו של המבקש לא חפה מביקורת – ואף נוקבת – אך נדמה שההחלטה שלא לאפשר את העדתו יש בה כדי לפגוע יתר על המידה במבקשים.

על התנהלותו של המבקש עמד כאמור בית המשפט המחוזי ובצדק ביקר אותה. ראוי – כפי שנעשה – כי בית המשפט יעמוד על התנהלותם התקינה של צדדים בעת ניהול הליך משפטי בהתאם לסדרי הדין. עם זאת, באי שמיעת עדותו של המבקש כנתבע ועד מרכזי בהגנתו נגד התביעה, יש כדי לפגוע פגיעה משמעותית במבקשים. הכרעה זו, כך נדמה, עשויה להוביל לפגיעה שאינה מידתית. בנסיבות המקרה, נראה כי תוצאה מאוזנת יותר תהיה בחיוב המבקש בהוצאות הכרוכות בהליך זה.

5.

סיכומו של דבר, החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על פיה ולקבל את הערעור. החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר את העדתו של המבקש מבוטלת ובמקומה אני מורה לאפשר את העדתו בדיון שנקבע ליום 13.11.2013 או במועד אחר עליו יורה בית המשפט המחוזי. משהחלטתי בבקשה למתן רשות ערעור לגופה אין צורך להידרש לבקשה לסעד זמני. כדי לשמור על האיזון בתוצאה ולהעניק ביטוי לשיקולים הראויים שהנחו את בית המשפט המחוזי בהחלטתו, לצד התוצאה בהליך זה, המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 6,000 ₪.