רע"א 7487/98 לילאוי נסיר נ. כיוף ואליד

המבקש נפצע בתאונת דרכים ביום 4.12.92. בית משפט השלום פסק לו פיצוי בגובה 109,000 ש"ח, ובית המשפט המחוזי הפחית את הפיצוי לסכום של 65,000 ש"ח. על כך הגיש המבקש בקשת רשות ערעור.

המבקש ביקש לפטרו מתשלום אגרה והפקדת ערבון, מאחר שעקב התאונה אינו מסוגל לעבוד והוא ומשפחתו הגיעו עד פת לחם.

המשיבים מתנגדים לבקשה ומציינים, בין היתר, כי המבקש החזיר להם בעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי רק סכום של 29,000 ש"ח (שהוחזק בנאמנות על ידי בא-כוחו), מתוך 44,000 ש"ח שהיה עליו להשיב.

אכן, דין הבקשה להידחות:

המבקש קיבל מן המשיבים פיצויים בסכומים גדולים, בנוסף לתשלומים תכופים וכיסוי אשפוז יום לאחר התאונה. בקשתו של המבקש והתצהיר התומך בה לא פירטו מה נעשה בכסף. המסמכים הרפואיים המצורפים לתצהיר אינם מסבירים מדוע נזקק המבקש לסכומי כסף כה גדולים.

בנסיבות אלו, אינני מקבלת את טענתו הבלתי סבירה של המבקש בדבר חסכון הכיס בו הוא נתון.

קיומו של חוב מכח פסק הדין שלא נפרע, מוכיח את הצורך המוגבר בהפקדת ערבון, להבטחת הוצאות המשיבים (בש"א 2008/94, ארטרכט ואח' נגד זלבסקי ואח' , לא פורסם).

זאת ועוד: המבקש טוען כי אין הוא מסוגל לעבוד. בחוות דעת מטעם בית המשפט קבע פרופ' בנטל כי למבקש זכות נוירופסיכיאטרית צמיתה בשיעור 10%. המומחה התלבט באשר לקשר הסיבתי בין הנכות לבין תאונת הדרכים (שכן למבקש ארעה גם תאונת עבודה בשנת 1995), אך מכל מקום, למבקש נקבעו 10% נכות לכל היותר, ולפיכך תמוהה טענתו, כי אין הוא מסוגל לעבוד כלל.

נוכח כל האמור, איני מוצאת לנכון לפטור את המבקש מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון.

האגרה תשולם והערבון יופקד תוך שלושים יום מקבלת החלטה זו.