רע"א 7494/15 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. עמי אוחיון

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.10.2015 (ע"א 23054-10-14, סגן הנשיאה י' ענבר והשופטים י' שבח ו- ש' שוחט ). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 14.7.2014 (ת"א 2888-01-10, השופטת הבכירה ח' ינון ).

רקע והליכים קודמים

2.

המשיב והמשיב הפורמלי שימשו כחברי הוועד המקומי במושב אבן ספיר (להלן: הוועד ) בין השנים 2009-2004, ובתוקף תפקידם זה היו מורשי חתימה בחשבון הבנק של הוועד. חשבונות הבנק האישיים של המשיבים הוגבלו, לטענתם שלא כדין, לאחר ששיקים שנמשכו מחשבון הבנק של הוועד סורבו. על רקע זה המשיבים הגישו נגד המבקש תביעה בסך של 2,500,000 שקל בעילה של לשון הרע. יצוין כי התביעה הוגשה תחילה גם נגד הוועד ונגד בנק ישראל, אך ההליכים נגדם הסתיימו (לאחר שהושג הסכם פשרה עם הוועד והתביעה נגד בנק ישראל נמחקה על הסף). בית משפט השלום דחה את התביעה נגד המבקש, בקבעו כי הוא לא אחראי לנזקים שנגרמו למשיבים. בהמשך לכך, בית משפט השלום פסק למבקש הוצאות בסך של 15,000 שקל.

3.

המשיב הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, ואילו המבקש הגיש ערעור שכנגד על גובה ההוצאות שנפסקו לטובתו. בדיון שנערך ביום 7.9.2015 חיווה בית המשפט המחוזי את דעתו כי יש בחומר הראיות כדי לבסס את אחריותו של המבקש, וכי בנסיבות אלו נראה לכאורה שיש להחזיר את התיק לבית משפט השלום על מנת שידון בגובה הנזק. על רקע זה, ובעקבות הצעתו של בית המשפט המחוזי, המשיב ובא-כוחו של המבקש נתנו את הסכמתם לכך שבית המשפט המחוזי יפסוק למשיב פיצויים על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), בכפוף לכך שבא-כוחו של המבקש יקבל הסכמה לכך (מה שלא התאפשר במעמד הדיון). כמו כן, הוסכם כי אם בא-כוחו של המבקש לא יודיע על ביטול הסכמתו עד ליום 16.9.2015 תישאר זו בתוקפה. אם, לעומת זאת, הסכמתו של המבקש תבוטל, כך נקבע, ערעורו של המשיב יתקבל באופן חלקי בכל הנוגע לשאלת האחריות כך שהתיק יוחזר לבית משפט השלום למתן פסק דין משלים לעניין גובה הנזק על יסוד החומר שבתיק (להלן: ההסדר ). בית המשפט המחוזי נתן להסדר זה תוקף של החלטה.

4.

ביום 9.9.2015 הודיע המשיב כי הוא חוזר בו מהסכמתו להסדר. למחרת, ביום 10.9.2015, הודיע המבקש בתגובה כי הוא מסכים להסדר ומתנגד לחזרתו של המשיב ממנו. בית המשפט המחוזי החליט לאפשר למשיב לחזור בו מהסכמתו ובהמשך לכך נתן את פסק דינו שעליו נסבה בקשת רשות הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש אחראי לפצות את המשיב על נזקיו וכי יש להחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך מתן פסק דין משלים בעניין גובה הנזק.

בקשת רשות הערעור

5.

לטענת המבקש יש לקבל את בקשת רשות הערעור מפני שהיא מעלה שאלה כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים ומפני שדחייתה תגרום לו עיוות דין חמור.

6.

המבקש טוען כי מעת שההסדר קיבל תוקף של החלטה המשיב לא היה יכול לחזור בו מהסכמתו, וכי הדרך היחידה שבה היה יכול לנקוט לביטול הסכמתו היא הגשת תובענה עצמאית. לטענתו, יכולתו של בעל דין לחזור בו מהסכמתו להסדר פשרה לאחר שניתן לו תוקף של החלטה היא סוגיה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים במקרה דנן.

7.

לחלופין, המבקש טוען שאם תידחה בקשתו ייגרם לו עיוות דין חמור. לטענתו, גם אם המשיב היה רשאי לחזור בו מהסכמתו, בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו ופעל בניגוד לתקנה 461(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) שעה שקיבל את ערעורו של המשיב באופן חלקי והורה על החזרת התיק לבית משפט השלום לקביעת גובה הנזק. לטענת המבקש, על-פי ההסדר ניתן היה להשיב את התיק לבית משפט השלום רק במקרה שבו המבקש יודיע על ביטול הסכמתו לפסיקת פיצויים על דרך הפשרה, אך לא במקרה שבו המשיב יודיע על כך. המבקש מדגיש כי אף לא היה מסכים לקבלתו החלקית של הערעור אם הדבר היה מותנה בהסכמתו של המשיב, להבדיל מהסכמתו שלו. המבקש מוסיף וטוען כי כאשר אפשר בית המשפט המחוזי למשיב לחזור בו מהסכמתו, היה עליו לקבוע את הדיון בערעור לשמיעת טענות הצדדים, בהתאם לכללים הקבועים בתקנות, ולאפשר למבקש לטעון בעניין האחריות ואף בעניין החזרת התיק לבית משפט השלום, בשים לב לכך שהמותב שנתן את פסק הדין מושא הערעור פרש מכס השיפוט. לטענתו, לא ניתן היה לקבל את הערעור באופן חלקי מבלי לערוך בו דיון לגופו. לבסוף, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא נימק את פסק דינו כנדרש.

דיון והכרעה

8.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

9.

כידוע, בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" תתקבל רק כאשר היא מעלה שאלה כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ). איני סבורה כי אמות מידה אלו מתקיימות במקרה דנן.

10.

טענותיו של המבקש נטועות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ובקשתו אינה מעלה כל שאלה כללית. בית המשפט המחוזי אפשר למשיב לחזור בו מהסכמתו בשים לב לכך שטרם ניתן פסק הדין בעניינו, ולא מצאתי טעם להתערב בכך (ראו והשוו: ע"א 595/78

בלדרמן נ' אורנשטיין , פ"ד לה(1) 467, 469 (1980); בע"ם 8228/14 פלונית נ' פלוני , פסקה ד' (21.12.2014); אלון קלמנט ודפנה קפליוק "חוזים דיוניים" עיוני משפט לג 187, 194-192 (2010)). אף לא התרשמתי כי נגרם למבקש עיוות דין חמור בשים לב לכך שהוא נתן את הסכמתו לפסיקת פיצויים לטובת המשיב בין על דרך הפשרה ובין על דרך השבת התיק לבית משפט השלום (גם אם מלכתחילה ביקש לבחור בין שתי חלופות אלה בעצמו).

11.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.