פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
75/19
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
ליאור שריקי
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד עינת דינרמן - המנהלת המיוחדת
2. הכונס הרשמי
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.11.2018 בפש"ר 7599-03-16 שניתנה על
ידי כבוד השופטת ג' ציגלר
בשם המבקש:
עו"ד יניב הרינג
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.11.2018 בפש"ר 7599-03-16 (השופטת ג' ציגלר ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק-דין שביטל את צו הכינוס ואת הליכי פשיטת הרגל בעניינו.
2.
ביום 29.3.2016 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, והמשיבה מונתה כמנהלת מיוחדת לנכסיו. בדיון מיום 27.9.2017 הונחה המבקש לפעול להחרגת חובותיו שבדין קדימה לרשויות ולהמציא למנהלת המיוחדת מסמכים חסרים; משלא עשה כך עד לאותו מועד, ניתנה לו ארכה בת כחודשיים לצורך ביצוע האמור. חודשיים חלפו; עדכון לא נמסר. ביום 27.2.2018 הגישה המנהלת המיוחדת בקשה למתן הוראות, בגדרה נמסר כי המבקש טרם עדכן בדבר ביצוע ההנחיות, וכי ביני לביני צבר חוב פיגורים, ונמנע מלהגיש דוחות באופן סדיר. נוכח האמור, ביקשה המנהלת המיוחדת דחייה של מועד הדיון בעניינו של המבקש, כדי ליתן בידו שהות להסדרת האמור. ביום 3.3.2018 נעתר בית המשפט לבקשת המנהלת המיוחדת, הורה על דחיית מועד הדיון, ונתן למבקש "ארכה אחרונה טרם ביטול" עד ליום 1.5.2018. בפסק-דין מיום 18.6.2018 הורה בית המשפט המחוזי על ביטול צו הכינוס והליכי פשיטת הרגל, נוכח אי-שיתוף הפעולה מצד המבקש חרף ההתראות והארכות שניתנו לו. עוד נקבע, כי המבקש יוכל להגיש בקשה לביטול פסק הדין בתוך 30 ימים, בצרוף אישור המנהלת המיוחדת בדבר סילוק מחדליו. ביום 9.10.2018 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין ולהחייאת הליך פשיטת הרגל, ובה טען כי ביום 21.8.2018 הודיע למנהלת המיוחדת על סילוק מחדליו. בהחלטה מיום 21.11.2018 נדחתה בקשתו, תוך שהודגש כי המבקש החל לפעול להסרת מחדליו רק לאחר שבוטלו ההליכים, ושהתנהגותו נגועה בחוסר תום-לב. כמו כן הודגש, כי הבקשה הוגשה באיחור, וכי החוסרים לא הושלמו גם לעת הגשתה. ביום 3.1.2018 הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפנַי, שבה הוא חוזר על טענותיו לפני בית המשפט המחוזי, טוען כי הסיר את מחדליו, וכי העיכוב נבע בחלקו מקשיים ביצירת קשר עם המנהלת המיוחדת.
3.
לאחר עיון בטענות המבקש ובהחלטות של בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. המבקש הוזהר והותרה מספר פעמים לגבי אופן התנהלותו. משלא תיקן דרכיו, ניתן פסק-דין ובוטל ההליך. גם אז ניתנה לו הזדמנות נוספת, לפנים משורת הדין, 'להחיות' את ההליך לאחר שיתקן את דרכיו. ההזדמנות לא נוצלה. בקשתו לביטול פסק-דין הוגשה בחלוף כ-4 חודשים ממועד נתינתו, והיא אינה אלא ניסיון שבדיעבד להאריך את המועד שנקצב לכך בפסק-הדין. כפי שציין בית המשפט המחוזי, התנהלותו של המבקש מלמדת על חוסר תום-לב, ואין הצדקה לשנות מהחלטה זו. לא התעלמתי מהקשיים שביטול ההליך יכול לגרור כלפי המבקש, ואולם כפי שציין בית המשפט המחוזי, בחלוף הזמן תעמוד למבקש אפשרות להגיש בקשה לחידוש ההליכים (על מקומם של שיקולים אלו בבקשות הנוגעות להחלטה בדבר ביטול פסק-דין, ראו ע"א 3725/08 חזן נ' חזן , פסקה 48 (3.2.2011); רע"א 7209/14 משה נ' לשכת עורכי הדין (10.2.2015)).
4.
אשר על-כן, הבקשה לרשות ערעור – נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת בזאת.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז'
באדר א' התשע"ט (12.2.2019).
ש ו פ ט