רע"א 7507/98 שמואל זבינו נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

המשיב הגיש בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בבאר-שבע תביעה כנגד המבקש. המבקש וגרושתו נטלו בשנת 1988 הלוואה מן המשיב לצורך רכישת בית, ומשפיגרו בהחזר ההלוואה, העמיד המשיב את יתרתה לפרעון מיידי.

המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן בפני התביעה, בקשתו נדחתה, וניתן כנגדו פסק דין חלקי. רשם בית משפט השלום, קבע שאין באף אחת מטענותיו של המבקש הגנה של ממש המצדיקה מתן רשות להתגונן. המבקש לא הכחיש את דבר לקיחת ההלוואות, אך טען טענות מטענות שונות כנגד החוב - הוא טען כי זכויותיו בדירה הועברו לידי גרושתו, הוא חלק על גובה החוב, וטען שגרושתו שילמה תשלומים שונים על חשבון החוב, וכן טען כי החוב נפרע במלואו על ידי מכירת הדירה. המבקש הודה כי לא פנה כלל אל המשיב בבקשה כדי לנסות ולקבל ממנו מסמכים כלשהם שבעזרתם יכול היה לבסס את הגנתו. טענותיו של המבקש נדחו שכן נטענו כולן באופן סתמי, ללא שמץ ביסוס עובדתי.

המבקש הגיש ערעור על החלטת הרשם לבית המשפט המחוזי, וערעורו נדחה. בית המשפט המחוזי סמך ידיו על החלטת הרשם בסוברו כי טענות המבקש, פרט לכך שהינן טענות עובדתיות חלופיות שאינן מותרות, לא הוכחו כולן והובאו על דרך האומדנה ומפי השמיעה, ואינן מקימות הגנה ולו לכאורית.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. בבקשתו חוזר המבקש על טענותיו כי הדירה הועברה לידי גרושתו וכי היא נמכרה. כן הוא טוען כי בזמן שעמד לרשותו להגשת בקשת הרשות להתגונן, לא הצליח לברר את העובדות לאשורן, ולא הספיק לפנות אל המשיב כדי לקבל את המסמכים הנחוצים לו לשם חישוב יתרת החוב.

דין הבקשה להדחות. המבקש אינו מעלה שום טעם המצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה. המבקש לא פעל כלל בנסיון לבסס את הגנתו, וטענותיו נדחו אחת לאחת על ידי שתי ערכאות, שלא מצאו להן ביסוס עובדתי מזערי. אין הן מעלות שאלה המצדיקה בחינתן בפעם השלישית.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ש"ח.