רע"א 751/01 ליאור כהן ואח' נ. מדינת ישראל - המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל הש

1.בתובענה בגין רשלנות רפואית הוגשו חוות דעת רפואיות מטעם בעלי הדין המכחישות זו את זו ובית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו החליט, בגדר קדם משפט, למנות מומחה מטעמו (לפי בקשת הנתבעים). פרקליט המבקשים-התובעים עתר לפנינו למתן רשות לערער על ההחלטה. ראינו את הבקשה כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.התובעים העמידו את טיעוניהם על הפרפוזיציה הכללית שבתובענה בגין רשלנות רפואית מן הראוי הוא שאם בכלל מחליט בית המשפט למנות מומחה רפואי מטעמו הוא יעשה כן לאחר שהעידו המומחים של בעלי הדין לפניו; וככלל, אין זה ראוי למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתובענות מן הסוג הנדון, הואיל ולפי השיטה האדברסרית - ראוי הוא לאפשר לבית המשפט להתרשם מחוות הדעת של מומחי בעלי הדין ומחקירתם בחקירה כנגד בלבד ולא למנות מומחה שבית המשפט נוטה מראש לאמץ את מסקנותיו.

3.אנו סבורים שדין הערעור להידחות. אכן, להבדיל משיטת מינוי המומחים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ח1975- שיטת הבאת הראיות בנושא הנדון היא אדברסרית; אך השופט אינו מומחה ותקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- מאפשרת לו למנות מומחה כדי לסייע בידו להכריע בשאלות מקצועיות שאינן בתחום ידיעתו השיפוטית. כך הוא הדבר כשהמחלוקת סבה על ענין שברפואה וכך הדבר כשהמחלוקת היא בכל שטח מקצועי אחר. אכן, מינוי מומחה לפי תקנה 130 אינו צריך להיעשות על דרך השגרה ובלשון תקנה 130 הנ"ל יתמנה מומחה בגדרה "לאחר (שבית המשפט) נתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם"; הטענות שבעלי הדין יכולים לעורר נגד המינוי יכול ותהיינה קשורות לעצם הצורך במינוי, הן לשלב המינוי והן לאישיותו של המומחה; לענין זה אין בית המשפט מוגבל בשיקול דעתו ורשאי הוא להורות על המינוי - כשהנסיבות מצדיקות את הדבר - כבר בשלב מוקדם או להותיר את המינוי לשלב מאוחר יותר, לאחר שייחקרו המומחים מטעם בעלי הדין; השיקולים אם למנות את המומחה כבר בשלב מוקדם של המשפט רבים ומגוונים הם ואין צורך לפרטם כאן. עוד יש לציין שהמינוי נועד אך לסייע לשופט במלאכתו כשיבוא לפסוק בשאלות מקצועיות ובוודאי שאין הוא כבול בחוות דעתו של המומחה כשם שאינו כבול גם לכל ראיה אחרת שתובא לפניו.

4.במקרה הנדון הגביל פרקליט המבקשים את טענותיו אך לשיקולים הכללים הכרוכים במינוי מומחה לפי תקנה 130 וטען לפנינו, ככלל, שאין זה ראוי למנות בתובענות בעילת רשלנות רפואית את המומחה בשלב מוקדם של הדיון. אין אנו מוכנים לקבוע כלל כזה כשם שאין אנו מוכנים להבחין בין תובענות המבוססות על עילת רשלנות רפואית לבין תובענות אחרות. לגוף המקרה שלפנינו אין לתובעים טענות אישיות נגד המומחה שנתמנה.

בנסיבות אלה אנו דוחים את הערעור. המערערים ישלמו למשיבה שכר טרחת עו"ד 10,000.- ש"ח.