רע"א 7532/10 מועצה מקומית כפר מנדא נ. סלים זערורה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיא ש' וסרקרוג ) ברע"א 39528-02-10 מיום 19.9.2010, בה נדחתה בקשתה של המבקשת לרשות ערעור מהטעם שהיא לא קיימה במועד את התנאים המצטברים שנקבעו בפסק הדין מיום 3.5.2010, אשר עמידה בהם הייתה תנאי לקבלת הרשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (השופט ש' שר ) בתא"ל 16911/07 מיום 30.11.2008, בה נקבע כי אין לבטל את פסק הדין שניתן על ידו כנגד המבקשת בהיעדר הגנה.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 3.5.2010 ומהבקשה שלפניי, המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ) הגישו בבית משפט השלום בחיפה תביעה נזיקית על סך 250,000 ש"ח כנגד המבקשת, מועצה מקומית כפר מנדא (להלן: המבקשת ), וכן כנגד המשיבה 4, בגין נזקים שנגרמו לבית עסק בשל הצפה. המבקשת לא הגישה כתב הגנה במועד ולבקשת המשיבים נתן בית משפט השלום פסק דין כנגד המבקשת בהיעדר הגנה. ואולם, ביום 16.4.2008, בהסתמך על הסכמת הצדדים, נעתר בית משפט השלום לבקשתה של המבקשת והורה על ביטול פסק הדין בתנאי שהמבקשת תשלם למשיבים הוצאות בסך של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ בתוך שלושים ימים. המבקשת שילמה את הסכום של 2,000 ש"ח בלבד במועד ולאחר מכן התעכבה בתשלום המע"מ אותו שילמה רק ביום 25.8.2008, ואף לא הגישה כתב הגנה במהלך התקופה הנ"ל. בהתאם להחלטתו של בית משפט השלום מיום 30.11.2008 פסק הדין שניתן על ידו בהיעדר הגנה נותר בעינו מאחר והמבקשת לא קיימה את התנאי שנקבע לביטול פסק הדין. המשיבים אף פתחו בהליך הוצאה לפועל כנגד המבקשת. על החלטתו של בית משפט השלום מיום 30.11.2008 הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2.

ביום 3.5.2010 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין בו קיבל את בקשת הרשות לערער מהטעם שעסקינן בתביעה שלא על סכום קצוב ולכן סבר בית המשפט המחוזי כי בטרם נתן בית משפט השלום פסק דין בהיעדר הגנה היה עליו לדרוש הוכחה מפורטת יותר מזו שהייתה לפניו, ובמיוחד שעה שמדובר בפיצוי משמעותי. ואולם, בית המשפט המחוזי התנה את קבלת הרשות לערער במספר תנאים מצטברים תוך חיובה של המבקשת לעמוד בהם בתוך 45 ימים ולא יאוחר מיום 20.6.2010, כאשר אחד מבין שלושה תנאים מצטברים אלו היה כי המבקשת תגיש בבית משפט השלום תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מטעמה. עוד נקבע בפסק הדין כי אם לא יקויימו כל התנאים תדחה בקשת הרשות לערער והמבקשת תחויב לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגין הליך זה בנוסף להוצאות בהן חויבה בהליכים קודמים בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

3.

ואולם, המבקשת איחרה את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מטעמה והגישה אותם רק ביום 26.8.2010. המבקשת הגישה בקשה להארכת המועד לבית המשפט המחוזי וזה קבע כי על המבקשת להגיש את בקשתה לבית משפט השלום אשר לא נעתר לבקשה. יוער, כי מהבקשה עולה כי בית משפט השלום לא נתן החלטה בבקשה להארכת מועדים (סעיף 37 לבקשה), אך כאמור זו אינה התמונה שעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 19.9.2010, בה נקבע ממצא עובדתי כי בית משפט השלום לא נעתר לבקשה להארכת מועדים (סעיף 4). ודוק, כפי שיובהר להלן לסתירה זו לכאורה אין השפעה של ממש על תוצאת הבקשה שלפניי כפי שיובהר להלן. לאור האמור לעיל, ביום 19.10.2010 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבים והורה, בין היתר, על דחיית בקשת הרשות לערער תוך חיוב המבקשת בהוצאות ושכר טרחת עו"ד. בית המשפט המחוזי הדגיש כי פסק דינו לפיו התקבלה בקשת הרשות לערער על תנאי נהג במבקשת לפנים משורת הדין ונתן בידה הזדמנות נוספת אך אחרונה לממש את זכות הטיעון, הגם שהחלטות קודמות הבהירו כי המבקשת אינה מצייתת להחלטות בית המשפט. כנגד החלטה זו מכוונת בקשת הרשות לערער.

תמצית נימוקי הבקשה

4.

טענתה העיקרית של המבקשת היא כי האיחור בהגשת התצהירים מטעמה נבע מנסיבות שלא היו בשליטתה, כמו למשל חילופים פרסונאליים בתפקיד מהנדס המועצה והעובדה כי המסמכים הרלבנטיים היו בידי בא כוחה הקודם ולכן היא נאלצה לבקש את המסמכים הנוגעים לתיק ממוסדות התכנון והבנייה. בהמשך לכך טוענת המבקשת כי הגישה בקשה מתאימה להארכת המועד להגשת התצהירים וחוות הדעת מטעמה. מעבר לכך טוענת המבקשת כי ממילא אחד התצהירים שהוגש מטעמה באיחור היה הלכה למעשה כבר בתיק בית המשפט ביום 26.9.2009 עת הוגש בתמיכה לכתב הגנתה. המבקשת טוענת כי ממילא לא נגרם למשיבים נזק בעטיו של ה"איחור הקל" בהגשת התצהירים וחוות הדעת מטעמה. בנוסף לכך, מדגישה המבקשת כי ההלכה מורה כי ככל שניתן להתמודד עם מחדלים של בעלי דין באמצעות השתת הוצאות יש להעדיף אפיק זה על פני מניעת זכות הטיעון ופגיעה בזכות הגישה לערכאות. לבסוף, מדגישה המבקשת את סיכויי הגנתה הטובים. ואולם, לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי מקום לפרט טענותיה בהקשר זה הנוגעות לתביעת הנזיקין גופה.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

6.

כידוע, הרשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); משה קשת הזכויות הדיוניות

וסדר הדין

במשפט האזרחי כרך ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. לטעמי, מבחנים אלו אינם מתקיימים בנסיבות העניין שלפניי היות שעסקינן בהתנהלותה הקונקרטית של המבקשת וביחס הבעייתי שהפגינה כלפי הערכאות המשפטיות ובעלי הדין, זאת חרף ההזדמנות שניתנה לה לפנים משורת הדין על ידי בית המשפט המחוזי למצות את זכות הטיעון.

בנסיבות פרטניות אלה ברי כי לא מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לבקשה.

7.

בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופה. לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי היה מודע לפגיעה האפשרית בזכות הטיעון של המבקשת ואף ביקש למנוע זאת. ואולם, בית המשפט המחוזי התנה את קבלת בקשת הרשות לערער, בין היתר, בהגשת תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מטעם המבקשת כאשר נקבע מועד ברור לשם כך. אין חולק כי בית המשפט המחוזי היה מוסמך לעשות כן במסגרת שיקול דעתו. ואולם, המבקשת לא השכילה למצות הזדמנות זאת כדי לתקן את דרכיה ולא עמדה גם במועד זה. לפיכך, רשאי היה בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הרשות לערער משהמבקשת לא עמדה בתנאי האמור. לעובדה כי המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד אין נפקות של ממש, שכן ממילא בית המשפט אינו מחוייב להיעתר לבקשה ובמיוחד כאשר למבקשת היה די והותר זמן להיערך מבעוד מועד להגשת התצהירים מטעמה, זאת בהתחשב בעובדה כי ההליכים בבית משפט השלום החלו כפי שעולה מהחומר שלפניי כבר בשנת 2008. לאור זאת, איני סבור כי החילופים הפרסונאליים והצורך בהשגת המסמכים עשויים להסביר את האיחור בהגשת התצהירים וחוות הדעת מטעם המבקשת. דווקא העובדה כי המבקשת הצליחה להגיש תצהיריה "באיחור קל", כלשונה, מצביעה על כך שבשקידה סבירה יכלה להגיש את תצהיריה במועד שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובת המשיבים איני עושה צו להוצאות.