רע"א 7533/03 נאשד כבהא נ. איל בן שלוש - הממונה על הביטוח במשרד האוצר

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) שבמסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המפקח על הביטוח לבטל את רישיון סוכן הביטוח שהחזיק המבקש.

ביום 30.3.2003, החליט המפקח על הביטוח לבטל את רישיון סוכן הביטוח של המבקש, באותו מועד נשלחה למבקש גם הודעה בדבר ההחלטה. לפי הוראת סעיף 102 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפיקוח על עסקי ביטוח), סוכן ביטוח שרואה עצמו מקופח בהחלטת המפקח על הביטוח, כגון החלטת המפקח בענייננו, רשאי לערער לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מקבלת ההודעה על ההחלטה. המבקש הגיש ערעורו לבית המשפט המחוזי רק ביום 30.7.2003, יחד עם בקשה להארכת מועד ובקשה לעיכוב ביצוע. הנימוק היחיד שהופיע בבקשה להארכת מועד, שהוגשה לבית המשפט קמא, היה כי המבקש לא ידע על זכותו לערער על החלטת המפקח על הביטוח, וכי המבקש למד על זכותו זו רק לאחר שהחליף בא כוח. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשות להארכת מועד ולעיכוב ביצוע ובהתאם הורה גם על מחיקתו של הערעור. בית המשפט קמא קבע כי המערער לא העלה כל הסבר סביר להתמהמהותו בהגשת הערעור וכי בשים לב להחלטה ולחשיבותה, ככל שהדבר נוגע למערער, היה על המערער לברר את זכויותיו ולהגיש ערעור במועד. בית המשפט המחוזי ציין כי הנימוק אותו העלה המבקש לאו נימוק הוא, במיוחד לא כשמדובר באיחור לתקופה ארוכה. בית המשפט קמא הוסיף כי אין גם כל בסיס לבקשה לעיכוב ביצוע המוגשת זמן רב לאחר שההחלטה נשוא הערעור נכנסה לתוקף. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

בבקשתו, חוזר המבקש על טענותיו בפני בית המשפט קמא וטוען כי האיחור בהגשת ערעורו נבע ממחדלו של בא כוחו ולא היה באשמתו. המבקש מוסיף כי סיכויי ערעורו טובים וכי החלטתו של בית המשפט המחוזי מנציחה את העוול שנעשה למבקש תוך מתן חשיבות רבה יותר לענייני פרוצדורה מאשר לאינטרס של עשיית הצדק.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. החלטתו של בית המשפט המחוזי עומדת על יסודות איתנים ואיני מוצא מקום להתערב בה. המועד להגשת ערעור על פי הוראת סעיף 102 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח הינו מועד אשר נקבע בחיקוק, ולפיכך על בעל דין המבקש להאריכו להציג בפני בית המשפט טעם מיוחד שיצדיק הארכת מועד זו (תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לעניין זה, הלכה היא כי התרשלותו של בעל דין או של עורך דינו אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד (המ' 404/65 מקורות חברת מים בע"מ נ' ברזילי סולל בונה בע"מ

פ"ד כרך כ (2) 65; ב"ש 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' גלבוע - חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ פ"ד מ(1) 57), ועל כן אין בהסברו של המבקש בכדי להצדיק את מתן הארכת המועד שביקש.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה - אין צו להוצאות.