רע"א 7559/18 אריק נינבורג נ. א. לבן נכסים בע"מ

1.

המשיבה הגישה נגד המבקש בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל. המבקש הגיש התנגדות, והדיון בה הועבר לבית משפט השלום בנצרת. לאחר דיון, הגיע בית המשפט (הרשמת הבכירה ר' ג'באלי ) למסקנה כי סיכויי ההגנה של המבקש אינם גבוהים, וניתנה לו רשות להתגונן מותנית בהפקדת עירבון בסך 50,000 ₪. משלא הופקד העירבון, ניתן ביום 11.9.2017 פסק דין המורה על דחיית ההתנגדות וחידוש הליכי ההוצאה לפועל. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר התקבל בהסכמה בפסק דין מיום 11.6.2018. בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, הורה בית המשפט (השופטת ר' גלפז-מוקדי ) על ביטול פסק דינו של בית משפט השלום, וכי תינתן למבקש רשות להתגונן בתנאי של הפקדת עירבון בסך של 10,000 ₪. וזאת, בתוך 14 ימים, היינו עד ליום 25.6.2018.

ביום האחרון להפקדת העירבון, הגיש המבקש בקשה מוסכמת להארכת מועד להפקדת העירבון עד ליום 15.7.2018. הבקשה התקבלה. אלא שגם במועד זה לא עמד המבקש. אך ביום 2.9.2018, לאחר שהמשיבה הגישה בקשה לדחיית ההתנגדות והותרת פסק דינו של בית משפט השלום על כנו, הגיש המבקש בקשה חוזרת להארכת מועד, וזאת עד ליום 17.9.2018. ביום 3.9.2018 הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד להפקדת העירבון ב- 7 ימים.

2.

בהחלטה מיום 15.10.2018 דחה בית משפט השלום את הבקשה להארכת מועד להפקדת העירבון. נקבע כי הבקשה הוגשה בחלוף כחודש וחצי מהמועד שנקבע, ורק לאחר שהמשיבה הגישה בקשה להותרת פסק הדין הדוחה את ההתנגדות על כנו. עוד נקבע, כי אין לקבל את הטענה לפיה העירבון לא הופקד בשל ניהול משא ומתן בין הצדדים, שכן בעל דין אינו יכול לעשות דין לעצמו ולהתעלם מהחלטות בית המשפט.

3.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה ביום 18.10.2018. בית המשפט המחוזי (השופט ע' טאהא ) קבע כי הארכת מועד שנקבע בהחלטה של בית המשפט בהתבסס על הסכמות אליהן הגיעו הצדדים אינה עניין שגרתי, ובעל דין אינו יכול לצאת מנקודת הנחה, כי בקשה להארכת מועד תתקבל על אף אותן הסכמות ובהעדר טעמים ממשיים המצדיקים זאת. צוין, כי המבקש לא נתן כל טעם או הסבר מדוע לא הגיש בקשה להארכת מועד ומדוע הוא נזכר לעשות כן רק לאחר שהמשיבה הגישה בקשה מצדה. כן צוין, כי אף אם נכונה הטענה כי התנהל בין הצדדים משא ומתן, אשר "ספק רב אם נכונה היא", אין בכך כדי להסביר את המחדל באי הגשת בקשה להארכת מועד. התנהלותו של המבקש מלמדת על זלזול בהחלטות בית המשפט, כך נקבע, כמו גם על ניסיון למשוך את ההליכים ולדחות את הקץ.

4.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, במסגרתה טוען המבקש כי התערבותו של בית משפט זה נדרשת לשם "מניעת עיוות דין ואי צדק משווע" שנגרם לו. המבקש ביקש להבהיר, כי בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, בקשתו לא עסקה בהארכת מועד שהיווה חלק מהסכמות הצדדים בערעור, אלא במועד שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת שיקול דעתו. נטען כי בנסיבות אלו, לא היה מקום ליישום מבחן "מחמיר וחדשני" הדורש "טעמים ממשיים" לבקשה להארכת מועד שהוגשה מטעמו.

5.

דין הבקשה להידחות. כידוע, על בקשות למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עיון בבקשה מגלה כי אין היא עומדת באמות מידה אלו. עניינו של המבקש אינו מעלה כל סוגיה עקרונית בעלת השלכה כללית, ואף הוא אינו טוען כך. גם עיוות דין לא נגרם כאן. עיון בתיק מלמד כי נכונה המסקנה לפיה התנהלותו של המבקש מצביעה על זלזול בהחלטות בית המשפט בניסיון למשוך את ההליכים נגדו. בנסיבות אלו, אין כל פגם בקביעתו של בית משפט קמא כי הערכאה הדיונית יישמה את הדין נכונה על עניינו של המבקש, ואין לו להלין אלא על עצמו.

6.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לצדה. אין צו להוצאות.