רע"א 756-24 רע"א 756-24

דין בקשת רשות הערעור להידחות. קביעתו של בית המשפט קמא, לפיה התחשיב שערכה המבקשת שגוי מאחר והוא כולל גבייה כפולה של ההצמדה בגין רכיב המע"מ, נכונה ומוצדקת. ניתן לצרף את הקרן והמע"מ, ולחייב את הסכום הכולל בהצמדה; ניתן גם להוסיף לקרן הצמדה ורק אז לחייב במע"מ (התוצאה של שני אלה זהה לפי חוק החילוף); לחילופין ניתן להפריד בין הקרן לבין המע"מ ולחייב כל אחד מהם בנפרד בהצמדה (התוצאה כמובן זהה בהתאם לחוק הפילוג), אך בין כך, בין כך ובין כך, אין מקום להוסיף רכיב נוסף של הצמדה על רכיב המע"מ, כפי שעשתה המבקשת בעניינו של המשיב, ועל פי הנטען גם בעניינם של לקוחות נוספים (בתחשיב שהגיש המבקשת: אם שולם סכום של 616,000 ש"ח, המורכב מ- 526,495.72 ש"ח קרן ו- 89,504.28 ש"ח מע"מ, הרי שהוספת הצמדה בגובה של 0.9425% מאפשרת חיוב ב- 5,805.8 ש"ח הפרשי הצמדה (המתחלקים ל- 4,962.22 ש"ח בגין הקרן ו- 843.58 ש"ח בגין המע"מ), ולא 6,792.78 ש"ח, כפי שחויב המשיב. משמעות הדברים היא גביה עודפת של 986.98 ש"ח). ניסיתי כמיטב יכולתי להסביר עניינים חישוביים אלה לנציג המבקשת ולבא כוחה בדיון שקיימתי היום, ואולם לצערי לא עלה הדבר בידי.

בנסיבות אלה, אין כל הצדקה לאפשר רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא לאשר ניהול תובענה כייצוגית בגין הגביה העודפת מחברי הקבוצה. למען הסר ספק, מובהר כי הסכום העודף שנגבה הוא בגובה הפרשי ההצמדה על רכיב המע"מ, וסכום זה בלבד (בדוגמא שהגישה המבקשת: גביה עודפת של 986.98 ש"ח).

לאור זאת, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב, בסכום של 20,000 ש"ח.