רע"א 7563/15 לי ש.א.ק.ל בע"מ נ. עופר יהודאי ,רו"ח

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ' אלטוביה ) מיום 7.10.2015 בה בוטל דיון בבקשה לצו מניעה זמני שהגיש המשיב נגד המבקשת והותר על כנו צו ארעי שניתן ביום 9.9.2015 וכן על החלטתו מיום 1.11.2015 בה נדחתה בקשת המבקשת לעיון מחדש בהחלטה זו.

1.

ביום 7.9.2015 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לסעדים זמניים לפני הגשת תביעה בה עתר להטלת עיקולים, למתן צו מניעה זמני וצו עיכוב יציאה מן הארץ, אשר הופנתה נגד המבקשת ונגד צדדים נוספים. בבקשה טען המשיב כי העניק שש הלוואות בסך כולל של 3.8 מליון ש"ח לחברה בשם א.מ.נ. קוסמטיקה בע"מ (להלן: א.מ.נ. ), אך בהמשך התגלה לו כי הגורמים להם נתן את ההלוואות הונו אותו והקימו את המבקשת (להלן: החברה ) על מנת להבריח את נכסיה של א.מ.נ. אליה. במסגרת הבקשה עתר המשיב, בין היתר, כי בית המשפט ייתן צו לאיסור דיספוזיציה בזכויות הבעלות בסניפי המבקשת "לרבות שעבודם ו/או מתן זכויות לצדדים שלישיים בסניפים אלו". בהחלטתו מיום 8.9.2015 קבע רשם בית המשפט המחוזי (הרשם ד' חסדאי ) כי הבקשה למתן צו המניעה הזמני תובא בפני המותב המתאים ואילו הבקשה להטלת העיקולים הזמניים תידון בפניו. ביום 9.9.2015 נתן בית המשפט (השופט מ' אלטוביה ) סעד ארעי האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בזכויות הבעלות בסניפי המבקשת, הורה על הגשת תגובה לבקשה עד ליום 24.9.2015 וקבע דיון בבקשה ליום 7.10.2015. המבקשת לא הגיבה לבקשה במועד שנקבע ויום לפני מועד הדיון שנקבע עתר המשיב לבית המשפט בבקשה לביטול הדיון והותרת צו המניעה בתוקפו בהיעדר תגובה. בהחלטתו מיום 7.10.2015 קבע בית המשפט כי:

"בהמשך להחלטה מיום 9.9.2015 לא מצאתי בתיק תגובה לעניין מניעת דיספוזיציות על אף שזו הייתה צריכה להיות מוגשת עד ליום 24.9.2015. לאור המפורט בבקשה [לביטול הדיון] לא מתעורר חשש ממשי כי לא ההחלטה מיום 9.9.15 לא מצויה בידיעת הצדדים [כך במקור]. משכך הדין עם ב"כ המבקש בבקשה זו כי אין מקום לעת הזו לקיים הדיון בבקשה והוא בטל. הצו הארעי יישאר לפי שעה בתוקף. מזכירות תיידע מיידית"

2.

עוד באותו יום הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון מחדש בצו המניעה על פי תקנה 368(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) במסגרתה ביקשה לבטל את הצו. המבקשת טענה כי לא הגישה את תגובתה לבקשה מחמת טעות משרדית, שכן היא סברה כי עליה להגיב לבקשה בתוך 20 יום כאמור בתקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי. עוד טענה המבקשת כי בא-כוחה המתין להחלטתו של בית המשפט, אך משזו לא הגיעה הוא התייצב לדיון שנקבע ובמועד זה נשלחה למשרדו החלטתו של בית המשפט המבטלת את הדיון. המבקשת הוסיפה וטענה כי לפי תקנה 367(א) לתקנות סדר הדין האזרחי יש לקיים דיון בבקשה לסעד זמני שניתן במעמד צד אחד ועל-כן לא היה מקום לבטל את הדיון שנקבע ולהותיר את הצו על כנו ללא שמיעת טענותיה. עוד עדכנה המבקשת כי ביום 17.9.2015 התקיים דיון בפני רשם בית המשפט בבקשת המשיב להטלת עיקולים זמניים וציינה כי מחקירתו הנגדית של המשיב שם עלו נסיבות חדשות אשר מצדיקות לגישתה עיון מחדש בצו המניעה הזמני. המשיב מצדו התנגד לבקשה ובהחלטתו מיום 1.11.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בציינו כי המבקשת נמנעה מלצרף לבקשתה תצהיר שיתמוך בטענותיה לעניין אי הגשת התגובה וכן לעניין הבקשה לסעד הזמני גופה, והוסיף "נראה אף שהבקשה כאן מוגשת על דרך הסתם". בית המשפט קבע כי משהמבקשת לא צרפה תצהיר, אין בפניו את גרסתה בנוגע לנסיבות הדרושות להכרעה בבקשה לסעד הזמני, ועל כן דחה את הבקשה וחייב את המבקשת בהוצאות המשיב בסך של 7,500 ש"ח.

3.

להשלמת התמונה יצוין כי בהחלטתו מיום 25.10.2015 דחה רשם בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב להטלת עיקולים זמניים על נכסי המבקשת בקובעו כי אף שהמבקשת משכה את התצהיר מטעמה, גרסתו וטענותיו של המשיב לא עמדו במבחנים הנדרשים למתן סעד של עיקול זמני . על-כן ביטל הרשם את העיקול הזמני שניתן במעמד צד אחד וחייב את המשיב בהוצאות המבקשת בסך 12,000 ש"ח. המשיב מצידו הגיש ערעור על החלטת הרשם וכן בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו (ע"א 17971-11-15). בהחלטתו מיום 15.11.2015 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ע' צ'רניאק) את הבקשה לעיכוב ביצוע וקבע מועד לדיון בערעורו של המשיב ליום 16.12.2015.

4.

מכאן הבקשה שלפניי בה משיגה המבקשת על החלטותיו של בית המשפט מיום 7.10.2015 ומיום 1.11.2015. המבקשת שבה וטוענת כי תשובתה לא הוגשה מחמת טעות משרדית ומכל מקום, היא התכוונה להסתמך על האמור בחקירת המשיב בפני הרשם מיום 17.9.2015 חלף הגשת תשובה מטעמה. המבקשת מוסיפה כי לפי תקנה 367 לתקנות סדר הדין האזרחי, יש לקבוע דיון בבקשה לסעד זמני וכי החלטתו של בית המשפט המחוזי קיפחה את זכויותיה ודי בטעם זה על-מנת לבטלה. עוד טוענת המבקשת כי בקשתה לעיון מחדש בסעד הזמני כללה נסיבות חדשות שעלו מחקירת המשיב ושלא היו ידועות בעת מתן הצו, ובנסיבות אלה היא לא נדרשה לצרף תצהיר אך בית המשפט לא נדרש לטענות אלו בהחלטתו מיום 1.11.2015.

5.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי הגשת תגובה לבקשה לסעד זמני היא תנאי מקדמי לקיום דיון, ובדין ביטל בית המשפט המחוזי את הדיון והותיר את הסעד הארעי שנתן על כנו. המשיב מוסיף וטוען כי אף אם היה מתקיים דיון בבקשה, לא היה בכך כדי לסייע למבקשת שכן פעמים רבות קובעים בתי המשפט שאי הגשת תגובה כמוה כאי התייצבות לדיון. עוד נטען כי אין לקשור בין החלטת הרשם לבטל את העיקול הזמני על חשבונות המבקשת ובין החלטת בית המשפט בבקשה למתן צו המניעה הזמני וכי המבקשת נמנעה מלתמוך את בקשותיה השונות בתצהיר ועל-כן יש לדחותן.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, לראות בבקשה כאילו ניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. עוד החלטתי לקבל את הערעור.

על פי תקנות 366 ו-367 לתקנות סדר הדין האזרחי בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים, ואם נתן בית המשפט סעד זמני (למעט עיקול זמני) במעמד צד אחד עליו לקיים דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מארבעה עשר ימים מיום מתן הצו. כפי שנפסק, קיום הדיון הוא בגדר חובה ועל בתי המשפט להקפיד "על קיום מצוותה של התקנה" ( בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני , פסקה 5(ו)-(ז) (16.11.2004); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

922-921, 935-934 (מהדורה אחת עשרה, 2013) (להלן: גורן )). בענייננו, קבע בית המשפט כי משלא הוגשה על ידי המבקשת תגובה במועד שעליו הורה הדיון מבוטל. בכך שגה בית המשפט שכן אין לקשור בין החובה המוטלת על בית המשפט לקיים דיון בבקשה ובין אי-הגשת תגובה מטעם המבקשת טרם אותו הדיון (השוו: תקנה 367(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי). בהקשר זה חשוב לזכור כי הדיון במעמד הצדדים הוא דיון מחדש (De Novo)

בבקשה לסעד זמני וכי הנטל להראות כי יש הצדקה לתתו מוטל על מבקש הסעד (המשיב בענייננו). לפיכך על המשיב להביא את ראיותיו תחילה ( גורן , בעמ' 935) ולמבקשת עומדת הזכות לחקור את המשיב על תצהירו גם אם בחרה שלא להגיש תגובה מטעמה. אי הגשת תגובה על ידי המבקשת עשויה כמובן לשאת משקל לצורך ההחלטה שתינתן בבקשה בסופו של יום, לאחר הדיון במעמד שני הצדדים ולאחר בחינת הראיות והטענות שיציג המשיב, אך אין בכוחה לשלול את עצם קיומו של הדיון.

7.

אשר על כן, הערעור מתקבל, החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 7.10.2015 מבוטלת וכן מבוטלת החלטתו מיום 1.11.2015. הבקשה תוחזר לבית המשפט המחוזי על-מנת שיקיים בה דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי. הסעד הארעי שניתן בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 9.9.2015 יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית המשפט המחוזי.

אין צו להוצאות.