רע"א 7564/98חברת נוה שוסטר בע"מ נ. אורנה זילברמן

בפני בקשה לפטור מהפקדת ערבון בגין בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת על החלטות בית משפט המחוזי בתיקי בש"א 100071/98 ו111735/98-, בהן נדחתה בקשת המבקשת לסייג את הערת האזהרה שרשומה על המקרקעין נשוא הבקשה.

בבקשתה טוענת המבקשת, כי המשיבה חבה לה סכום של 485,204 ש"ח בשל פסקי דין חלוטים שניתנו נגדה, והמבקשת פועלת נגד המשיבה בארבעה תיקי הוצאה לפועל על מנת לגבות את חובה, כאשר בשלושה מהם קיימת יתרת חוב גבוהה של המשיבה.

לפיכך מבקשת היא, כי אם תחוב בהוצאות במסגרת בקשת רשות הערעור, יקוזז חיובה האמור מחובה של המשיבה בתיקי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה אינה חולקת על קיומם של פסקי הדין החלוטים שקיימים לטובת המבקשת ועל העובדה כי מתנהלים נגדה תיקי הוצאה לפועל, אלא שלטענתה, המבקשת חייבת לה כספים בסך של 1,304,671 ש"ח, שהוא סכום הגבוה מהסכום אותה חבה המשיבה למבקשת מכוח פסקי הדין האמורים.

מקורו של החוב הנטען של המבקשת למשיבה, הוא זכות עכבון שניתנה למבקשת בשתי דירות של המשיבה מכוח הסכם בין הצדדים, עד אשר תתבררנה תביעות להשבת כספים שהגישה המבקשת נגד המשיבה. לטענת המשיבה, בא-כוח המבקשת התחייב למכור את הדירות ולהעביר את תמורתן כפקדון למשיבה עד לסיום בירור התביעות. משנדחתה אחת מהתביעות שהוגשה נגד המשיבה, היה על בא-כוח המבקשת להעביר חלק מכספי התמורה למשיבה. בא-כוח המבקשת לא מכר עד היום את הדירות ולכן נותרה המבקשת חייבת כספים למשיבה.

המבקשת חולקת על קיומו של החוב הנטען למשיבה, ולטענתה, בא-כוח המבקשת מעולם לא התחייב למכור את הדירות האמורות, וכי המשיבה התחייבה להפקיד פקדון בידי המבקשת להבטחת סכומי התביעות, אך לא עשתה כן. יתר על כן, המשיבה אף ביטלה את ההסכם האמור עם המבקשת והורתה לב"כ המבקשת שלא לעשות שימוש בייפוי הכוח שהופקד בידיו על מנת למכור את הדירות.

דין הבקשה להתקבל.

בבית משפט זה נפסק לא אחת כי כאשר קיים חוב ברור ומגובש של המשיב למבקש, יש מקום למתן פטור מחובת הפקדת ערבון, שכן במקרה כזה יש בידי המשיב בטוחה טובה יותר להבטחת ההוצאות שייפסקו לטובתו במקרה של דחיית בקשת רשות הערעור. המשיב יוכל לפרוע את סכום ההוצאות, אם יזוכה בו, על ידי קיזוז החיוב מחובו כלפי המבקש (ראה: ע"א 4250/94 מיכל פינטו נ' נחום עמית , תקדין עליון 94(3) 261; רע"א 5672/94 פלמבאום נ' רענן , תקדין עליון 95(1) 399; ע"א 47/95 שחף עמילות מכס בע"מ נ' שלג , תקדין עליון 95(1) 384; רע"א 443/98 יעקובוביץ נ' יעקובוביץ , תקדין עליון 98(1) 560).

במקרה שבפני, המבקשת נושה במשיבה בסכום גדול שמקורו בחוב פסוק, והיא מציעה להבטיח את הוצאות המשיבה בבקשת רשות הערעור, אם ייפסקו, על ידי קיזוז ההוצאות מסכום החוב.

מעיון בתדפיסי דפי החשבון בהוצאה לפועל, אשר צורפו לבקשה, עולה כי יתרת חובה הפסוק של המשיבה למבקשת גבוה לעין ערוך מסכום הערבון שנהוג לקבוע בתיקים מסוג זה. על כן כל עוד המשיבה מחזיקה בכספים המגיעים למבקשת, הרי שבידה בטוחה טובה ביותר להבטחת הוצאותיה.

אמנם המשיבה טוענת כי המבקשת חבה לה סכום גבוה יותר מזה שהיא חבה למבקשת, אך חובה הנטען של המבקשת למשיבה אינו בגדר חוב פסוק, ועצם קיומו של חוב זה שנוי במחלוקת בין הצדדים. לפיכך, אין בו כדי לשנות את מסקנתי האמורה.

אשר על כן, אני פוטרת את המבקשת מן החובה להפקיד ערבון, וקובעת כי סכום של 10,000 ש"ח מתוך החוב הפסוק אותו חבה המשיבה למבקשת בתיקי הוצאה לפועל שמספרם 01-65766-97-5, ו01-89165-98-1-, ייוותר בידי המשיבה עד למתן פסק דין ברע"א 7564/98 וישמש להבטחת הוצאותיה בבקשת רשות הערעור.