רע"א 757/01 רוברט נשיא נ. שבתאי נשיא

1.בין בעלי הדין - שהם שלושה אחים שניהלו במשך שנים את עסקיהם במסגרת שותפות (להלן יחד - "האחים") - התגלע סכסוך כספי שהועבר להכרעתו של בורר. המבקש ברע"א 757/01 - הוא המשיב ברע"א 455/01 (להלן - "רוברט") - הגיש לבורר תביעה נגד המבקש ברע"א 455/01 - הוא המשיב מס' 1 ברע"א 757/01 (להלן - "שבתאי") - ונגד המשיב מס' 2 ברע"א 757/01 (להלן - "דוד"). לפי הנטען בכתב התביעה, בתמצית, החליטו האחים לרכוש שלוש וילות שוות ערך ולממן את רכישתן מתוך רווחי השותפות. רכישתה של הוילה של רוברט עברה גלגולים שונים ובסופו של דבר הסכום שנותר בידיו היה קטן משווין של הוילות שרכשו שבתאי ודוד. לפיכך תבע רוברט לקבל את ההפרשים שהגיעו לו, לטענתו, מהם: 1,645,000 דולר משבתאי ו- 645,000 דולר מדוד. שבתאי ודוד הגישו כתב הגנה וכן תביעה שכנגד. אחרי שהגיש רוברט את תביעתו לבורר התקשר שבתאי בהסכם למכירת הוילה שלו ונרשמה הערת אזהרה לטובת הקונים. בעקבות זאת הגיש רוברט לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי סעיף 16(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח1968-, בקשה למתן צו עיקול זמני על הוילה של שבתאי ועל הכספים המגיעים לו מהקונים. כמו כן ביקש צו עיקול זמני על חשבונות הבנק של דוד.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ה' שטיין), בהחלטתו מיום 10.8.00, דן בבקשה במעמד צד אחד וציווה כי עד לדיון במעמד בעלי הדין יוטלו עיקולים בגובה הסכומים שתבע רוברט משבתאי ומדוד, וזאת כפוף להמצאת "ערבות עצמית לכל נזק" וערבות בנקאית בסכום בשקלים השווה ל- 200,000 דולר. בהחלטתו מיום 25.12.00, בעקבות הדיון שנערך במעמד באי כוחם של בעלי הדין, ציין בית המשפט (כבוד השופטת צ' ברון) כי גם לשבתאי ודוד תביעות כספיות כנגד רוברט; כי לכאורה אין לרוברט זכויות של שותף בוילות שרכשו שבתאי ודוד וכי חלק מהחוב שרוברט טען לו הוחזר. לפיכך הורה כי "יש להקטין את הסכומים שלהבטחתם הוטלו העיקולים הזמניים" וקבע כי "בגין התביעות נגד [שבתאי] יעוקלו זמנית נכסים שערכם 800,000$ - - - בגין התביעות נגד [דוד] יעוקלו זמנית נכסים שערכם 300,000$". כן קבע כי הערבויות שהמציא רוברט, לפי ההחלטה מיום 10.8.00, יעמדו בעינן. מכאן הבקשות להרשות ערעור שלפני. הואיל ועניינן של הבקשות אחד יאוחד הדיון בהן.

2.בבקשתו להרשות ערעור (רע"א 455/01) טען בא כוחו של שבתאי כי לא היה מקום להטיל עיקול על נכסיו של שבתאי או על הכספים המגיעים לו. לטענתו, לא הביא רוברט כל ראיה לתמיכת טענתו כי בכוונתו של שבתאי לסכל את ביצוע פסק הבורר "בכך שמיד לאחר מכירת הבית הוא יעזוב את ישראל יחד עם תמורת המכירה". כמו כן טען כי נכסיו של שבתאי, חשבונות הבנק שלו, החברה שבבעלותו שבישראל והעובדה שמשפחתו מתגוררת בישראל, מעידים שאין בסיס לטענת רוברט כי בכוונתו של שבתאי לברוח מישראל. עוד טען כי תביעתו של רוברט אינה מגלה זכות לכאורה. לחלופין טען כי הערבויות שנקבעו על ידי בית המשפט להבטחת נזקיו של שבתאי "אינן מספקות". עוד ולחלופין טען כי ניתן להמיר את העיקול שהוטל בעיקול שיוטל על נכסים אחרים של שבתאי.

לעומתו טען בא כוחו של רוברט בבקשתו להרשות ערעור (רע"א 757/01) כי לא היה מקום להורות על הקטנת הסכומים שלהבטחתם הוטלו העיקולים הזמניים. לטענתו, לא הובאו ראיות לכך שחלק מהחוב שנתבע על ידי רוברט הוחזר; שבתאי ודוד לא הביאו די ראיות לביסוס תביעותיהם הכספיות נגד רוברט; ורוברט הראה כי יש לו זכויות של שותף בוילות של שבתאי ודוד. עוד טען כי משהורה בית המשפט על הקטנת הסכומים שלהבטחתם הוטלו העיקולים היה עליו להפחית בהתאמה גם את סכום הערבות שנדרש רוברט להפקיד ולהעמידו על 100,000 דולר.

3.חזרתי ועיינתי בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי, בבקשות להרשות ערעור ובנספחים שצורפו. סבורני כי בית המשפט המחוזי שקל כראוי את טענותיהם ההדדיות של בעלי הדין ולא מצאתי כי יצאה שגגה מתחת ידו המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה.

הבקשות להרשות ערעור נדחות.