רע"א 7573/20 מיכאל שלום נ. עיריית חיפה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא השופט י' כהן , השופט א' טובי , והשופטת ר' איזנברג ) בע"א 49563-06-20 מיום 23.9.2020, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' שדה ) בת"א 17758-05-17 מיום 22.4.2020.

1.

המבקש החזיק ברישיון רוכלות שניתן לו על ידי המשיבה כחלק מתכנית לשיקום אסירים, והחל משנת 1988 הפעיל דוכן לממכר פרחים בחיפה (להלן: הדוכן ). בשלב מסוים באה המשיבה בדרישה לפנות את הדוכן ולצורך זה פתחה בהליכים מנהליים. הסוגיה הובילה למסכת התדיינויות משפטיות בפני ערכאות שונות שנמשכה מזה מספר שנים (לפירוט ראו פסק דינו של בית משפט זה ב עע"מ 1593/08 שלום נ' עיריית חיפה (29.11.2009)) .

בשנת 2010 פינתה והרסה המשיבה את הדוכן בהריסה מנהלית, כשלטענת המבקש, פינוי הדוכן בוצע במחטף, ללא התראה מראש, בעת שהצדדים ניהלו משא ומתן לפתרון המחלוקת ובשלב בו טרם ניתן גזר דין בהליך הפלילי שהתנהל נגדו באותו עניין. על רקע זה הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום על סך של 1,500,000 ₪ לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו לטענתו מעצם פינוי הדוכן ומהאופן בו פונה.

2.

בית משפט השלום דחה את התביעה, וקבע, בין היתר, כי למבקש לא עמדה הזכות להחזיק בדוכן ולהפעילו עובר למועד ההריסה; כי פסקי הדין שניתנו בעניינו מקימים השתק פלוגתא ומלמדים כי פעל במקום ללא רישיון ותוך הפרעה לציבור; על המשיבה היתה חובה לפעול נגדו; ואין בסיס לטענה כי הופלה לרעה למול רוכלים אחרים שפונו וקיבלו פיצוי או מקום חלופי להפעלת דוכן. בהתאם, נקבע כי למבקש לא קמה זכות לפיצוי וכי הוא האחראי העיקרי לכך שהצדדים לא השכילו לסיים את המחלוקת בפשרה. עוד צוין כי הגם שמוטב היה כי המשיבה הייתה מתנהלת אחרת ומודיעה למבקש על מועד הפינוי המתוכנן מבעוד מועד, אין בכך כדי להקים עילה לחיובה בפיצויים, ולו היה מדובר בתביעת נזיקין טהורה, היא הייתה נדחית בין היתר בשל יחוס אשם תורם מכריע.

3.

המבקש לא השלים עם פסק הדין והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי מצא כי לא נפלו פגמים בקביעותיו של בית משפט השלום, שהתבססו על ההליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים. עוד הודגש כי ההליך הפלילי שהתנהל לא מנע מהמשיבה לממש את זכותה לפינוי הדוכן מכוח חוק עזר עירוני, זכות שהוכרה עוד קודם לכן במספר הכרעות שיפוטיות; כי לא הוכחה הטענה להפליה; וכי המבקש ידע על הפינוי הצפוי והיה צריך לפעול לפינוי הדוכן באופן עצמאי. גם אם ניתן היה בדיעבד לבצע את הפינוי בדרך אחרת, בהעדר עילה משפטית ובהעדר הוכחת נזק שנגרם מאי מסירת הודעה בדבר מועד הפינוי המדויק, לא נמצא להתערב בפסק דינה של הערכאה הדיונית, והערעור נדחה.

4.

במסגרת הבקשה שבפני (המשתרעת על פני 18 עמודים) שב וחזר המבקש על הטענות שהעלה במסגרת ההליכים קמא והלין על התנהלות המשיבה בקשר להריסת הדוכן. בין היתר נטען כי פסקי הדין שניתנו בעניינו לא שוללים את זכותו לפיצויים ודווקא חייבו את המשיבה למסור הודעה מוקדמת על מועד ביצוע ההריסה; כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב ותוך הפרה של חובותיה כרשות מנהלית; וכי המבקש הוכיח את טענת האפליה ואת הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפינוי.

לשיטתו של המבקש, יש לתת במקרה הנדון רשות ערעור וזאת נוכח הפגיעה האנושה בתכנית לשיקום אסירים במסגרתה החל להפעיל את הדוכן; מכיוון שביצוע ההריסה באופן ובמועד בו בוצע גרם לעיוות דין חמור ואי צדק; ומכיוון שהמקרה מעלה שורת שאלות בעלות חשיבות ציבורית ומשפטית הנוגעות לסמכות רשות מנהלית לפעול בכוח ותוך פגיעה בזכויות הפרט לכבוד ולקניין.

5.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה, מכוח תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, ה תשמ"ד-1984. ענייננו בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" . טענותיו של המבקש, התוקפות את קביעותיהם והנמקותיהם של הערכאות קמא, תחומות לדל"ת אמותיו של המקרה. חרף הניסיון לשוות לבקשה אצטלה עקרונית, היא אינה מעוררות כל שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים, ובכך, אין היא מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה.

יתרה מזאת, פסקי הדין שניתנו בעניינו של המבקש כוללים קביעות חמורות לפיהן המבקש הפר במודע ובאופן לעומתי את תנאי הרישיון שלו – חסם מדרכה, הרס קיר ציבורי והשתלט על שטח לא לו – באופן שהקים חובה על המשיבה לפעול לסילוק הדוכן מהמקום. עוד צוין כי המבקש לא עמד בהתחייבויות שלקח על עצמו בקשר לפינוי הדוכן, כי יש לראותו כמי שמהתל בבתי המשפט ובמשיבה, וטענותיו אף הושוו לזעקת "הקוזאק הנגזל". נוכח דברים נוקבים אלה, טענתו לעיוות דין ואי צדק מוקשית, בלשון המעטה, ודינה להידחות. בית משפט השלום קבע כי בנסיבות המקרה לא קמה למבקש זכות לפיצויים מהמשיבה, בית המשפט המחוזי לא מצא עילה להתערב בקביעה זו, ואין הצדקה לעשות כן במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

6.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לא היה מקום להגשת בקשת רשות ערעור זו , ושקלתי אם להטיל על ה מבקש הוצאות לטובת אוצר המדינה. עם זאת, ונוכח מצבו הכלכלי של המבקש כפי שנלמד מפסקי הדין של הערכאות קמא, לא יעשה צו להוצאות.